ביקורת ספרותית על צופן אפס מאת קן פולט
ספר בסדר

---

אז מה עושים?
איך מנערים מדינה מבואסת, צינית, מפוחדת, מפולגת, משועממת, שרע לה כל כך בגלל שדווקא הרבה יותר טוב?

מכוונים יותר גבוה... שמים מטרה שלא ברור שמגיעים אליה... מתאמצים לקראת משהו שהסיכוי גדול יותר להיכשל מאשר להצליח... אבל אם רק נצליח – ואו!
לחבק וללמוד מאוסף הכישלונות, להתחרות להתאמן ולא לפחד מהשקעה של שנים, ולמצוא יריב שקול שאנחנו מפחדים ממנו שיכול בדיוק כמונו – ולנצח אותו.

המטרה היא לא להגיע רק ליורו או למונדיאל – המטרה היא לנצח בגמר המונדיאל בעוד X שנים, ויאללה לעבודה, לא לפחד ולא להתאבל על כל הפסד ולהשתגע מכל ניצחון... רק לעבוד קשה ולהאמין.

ארה"ב של מסילת הרכבת למערב היתה כזאת
ארה"ב של תעלת פנמה היתה כזאת
ארה"ב של הפצצה האטומית היתה כזאת
וארה"ב של שנות החמישים והשישים היתה כזאת – לחלל ולירח! בלתי נתפס אבל זאת המטרה ובסוף אתם יודעים מה קרה.

קן פולט לוקח אותנו לימים הללו, לארה"ב של 58' והמרוץ מול רוסיה לכיבוש החלל.
ימים של פרנויה מריגול קומוניסטי, ה-CIA משתוללת ועושה מה שהיא רוצה, וגבר ברחוב הוא מוזר אם הוא מסתובב בעיר בלי כובע.

למרות שזה קן פולט, וזה ספר מתח טוב ששם בפינה הרבה ספרי מתח עכשוויים – הוא לא מהספרים הטובים ביותר שלו, שכן הרקע ההיסטורי המדויק שפולט כל כך טוב בו, קצת נעלם לו כאן.
ועם זאת – לסופר הזה יש כישרון לקחת משהו קטן ואמיתי היסטורית, כמו עיכוב לא מוסבר של יומיים בשיגור חללית אמריקנית אי שם בשנת 58', ולהפוך את זה למעדן סיפורי מלא דמיון וכישרון.

הסיפור שלו הזכיר לי את המרוץ לחלל, ואת התקופה בה ארה"ב שמה לעצמה מטרות עצומות כדי לגדול עוד יותר – וחידד לי ההבנה באחת הסיבות לחוסר החדווה והבאסה הקולקטיבית שלהם היום – הם פשוט הפסיקו לנסות.
גם אנחנו מתחילים להפסיק לנסות וזה מעצבן אותי – הפסקנו לשים מטרות משוגעות ולכן אנחנו כל כך עסוקים בלהתבאס, ולהתייאש מכל דבר, למרות שמצבינו היום טוב עשרות מונים מכל תקופה אחרת.

מי שמנסה לדוגמא הם הסינים...בעוד בת"א רק עכשיו מתחילים לעמוד בפקקים בגלל הרכבת התחתית, הם מתכננים רכבת תת מימית בין סין לארה"ב – מבינים? (לא שבא לי להיות תחת שלטון סיני ... אבל הם מנסים!)

טוב נסחפתי... ספר מתח קליל (וספר טיסה נחמד) ולא יותר של קן פולט, אבל הוא גרם לי לחשוב על כל זה, אז כל הכבוד לו שוב!

» ביקורות נוספות של ניר
» ביקורות נוספות על צופן אפס