ביקורת ספרותית על מה קרה לדורה ברודר (2014) מאת פטריק מודיאנו
ספר מעולה

---

קודם כל וידוי קטן: אני פריק של היסטוריה ובכל יעד בו אני מדריך אני משלב בין הסיפורים גם היסטוריה יהודית. וידוי נוסף: אני מאוד אוהב את פריס. יש ציטוטים רבים על העיר המדהימה הזו.

פדריק שופן אמר: פריס היא כל מה שאתה רוצה.
היינריך היינה אמר כי פריס איננה רק בירתה של צרפת, אלא של כל עולם התרבות.

אולם העיר המדהימה הזו ידעה גם הרבה תקופות אפלות. ספרו של פטריק מודיאנו עוסק באחת התקופות האפלות ביותר האלו, בשנים 1940-1942. היו אלו השנים שבין כיבוש העיר על ידי הנאצים ועד לגירוש היהודים ממנה, תחילה למחנה דראנסי ואחר כך למחנות ההשמדה השונים ובעיקר לאושוויץ.

בעוד 6 ימים, ב-16 ביולי יציינו בצרפת 73 שנים לאותם אירועים קשים. כך אמר פרנסואה הולנד לפני 3 שנים: "האמת קשה ואכזרית, והיא שאף חייל גרמני לא גויס למבצע זה. הפשע בוצע בצרפת על ידי צרפת... ילדים מתו מכיוון שהיו יהודים"‏.

בעקבות מודעה שראה בעיתון ישן, מנסה מודיאנו להתחקות אחר עקבותיה של דורה ברודר, נערה צעירה בת 15 אשר בסוף 1941 נמלטה‭ ‬מהמנזר‭ ‬הקתולי‭ ‬שבו‭ ‬הסתתרה. מודיאנו עורך תחקיר משלו ומסתובב ברחובותיה של העיר תוך כדי שהוא משתף אותנו הקוראים בהשערותיו שלו על מה שאירע אז ומה שאולי אמור היה לקרות. תוך כדי כך משלב מודיאנו את סיפורם של הוריה, כיצד הגיעו לפריס וגם סיפורים מהביוגרפיה האישית שלו, סיפורים על הוריו שנפרדו (שניהם לא יוצאים שם ממש טוב) ועל יחסיהם עמו לאחר הפרידה.

מודיאנו מיטיב לתאר את פריס על רובעיה, שכונותיה, רחובותיה ותחנות המטרו שבה וכמובן אווירת הפחד ששררה בעיר באותה תקופה. אני בטוח שלמי שמכיר את העיר והמקומות המוזכרים בספר, צפויה חוויית קריאה חזקה עוד יותר.

קשה להימנע מההשוואה בין סיפורה של דורה ברודר לבין יומנה של אנה פרנק. הרי מדובר על שתי צעירות יהודיות באותו הגיל ובאותה התקופה ממש. גם אם ניסיתי להימנע מההשוואה הזו, הרי שבסוף הספר מספר ברודר כי מסדר היציאה למחנה דראנסי נערך מתחת לעץ הערמונים, ועד היום כשאני רואה עץ ערמונים אני נזכר באנה פרנק.

מודיאנו כותב נפלא: קצר, קולע ובעיקר נוגע. אם הנושא הזה של היסטוריה יהודית קרוב לליבכם, אני בטוח שהספר הזה יגע גם בכם.

» ביקורות נוספות של בנצי גורן
» ביקורות נוספות על מה קרה לדורה ברודר (2014)