ביקורת ספרותית על מה קרה לדורה ברודר (2014) מאת פטריק מודיאנו
ספר מעולה

---

ספר מיוחד שכתוב בצורה מיוחדת.
הספר קצר ולכל אורכו היה נדמה לי שהסופר הוא זה שקורא אותו באזני. מגלגל על לשונו את שמות הרחובות הפריזאיים, מזכיר את המבנים והרחובות שנעלמו ומה שהוקם במקומם. כאילו לקח אותי לטיול והוא מספר לי בנחת סיפור. סיפור שהוא צרפתי מאד, פריזאי מאד. סיפור של מהגרים מבוהלים ש"רצו לאט מדי" - הם ברחו לפריז ממזרח ומרכז אירופה הנאצית, אבל צרפת קרסה במהירות במלחמה והם לא הספיקו לברוח הלאה. ואולי גם לא רצו. אולי גם האמינו בצרפתים, בעקרונותיהם הנעלים וביכולתם להביס את הכובש הנאצי. מי יודע.
מודריאנו עושה-לא-עושה את התחקיר שלו. הוא מנסה לבצע חקירה הגיונית ומחפש במקומות הגיוניים, אבל הסיפור "בורח" לו כל הזמן להיסטוריה האישית שלו. גם הוא היה שם בזמנים ההם, גם הוא מכיר את הרחובות. התערובת שיוצאת לו היא מקסימה בעיניי.
זהו סיפור בלי סוף מאושר, אולי אפילו בלי סוף. זהו ספר שנכתב כמו יומן אישי, אוגד לספר ונשמע כמו תכנית טלוויזיה.
ולכן אהבתי אותו מאד.

» ביקורות נוספות של עומר ציוני
» ביקורות נוספות על מה קרה לדורה ברודר (2014)