כמה חבל שלא הכרתי את אדית נסביט בתור ילדה.
לא שלא נהנתי ממנו כמבוגרת, אבל את הטעם הזה של ספר ילדות, כבר לא יהיה לו.
לפחות אצל הילדים שלי - זה תוקן.
גם הספר הזה נקרא במסגרת פרוייקט ספרים-ארוכים-דורשי-השקעה-שיקח-לילדים-יותר-משעה-לסיים שנולד בעקבות טיסה ארוכה לחו"ל ומגבלה מצערת על משקל המזוודות העולות למטוס
זהו סיפורם של בובי, פיטר ופיליס שאביהם נעדר מסיבות שאינן ידועות להם, וסיפור התבגרותם והתמודדותם.
באופן טבעי, ההתרוששות שמגיעה בעקבות היעדר האב והרצון לתמוך באמם יוצרים צורך בהתמודדות ובהתבגרות, אבל הספר לא מסתפק בזה.
כחלק מתהליך ההתבגרות הם ילמדו גם להבין את ההבדלים הדקים שבין בקשת עזרה ובין קבצנות, בין נתינת מתנה מכל הלב לחבר לבין צדקה מתוך רחמים מעליבים, בין נחמדות לחנפנות.
הם יתידדו עם אנשים שבחייהם הקודמים לא היו יכולים להכיר, יצילו תינוק משריפה, נער שהתעלף במנהרת הרכבת וימנעו אסון רכבות. בין לבין הם יריבו, יתווכחו ואפילו יגנבו (אבל יתחרטו כיאות).
הספר נע בין החוויות המרגשות הנ"ל, לבין חיי היומיום והתלבטויותיהם.
חששתי שבן השש וחצי, חובב ספרי ההרפתקאות והתעלומות, ישתעמם, אבל הוא טען שהספר מותח ואי אפשר בשום פנים ואופן להפסיק לקרוא באמצע (בעיקר אם בדיוק הגיע זמן השינה...) גם בן השמונה וחצי חובב, ובכן, כל ספר מכל סוג שהוא, נשאב לספר ונהנה מכל רגע.
מומלץ.

















