ביקורת ספרותית על זולגות דמעותי אמר השוטר מאת פיליפ ק' דיק
ספר טוב

---

קצת מוזר לקרוא ספרי מד"ב ישנים. עוד יותר מוזר לקרוא ספרי מד"ב ישנים שיצאו לאור רק עכשיו. הדיסוננסים זועקים מכל עבר, ודורשים התיחסות ותשומת הלב. זה לא לוח השנה. עם השנים עוד נסתדר. נניח שעכשיו 2015, והספר נכתב בשנות השבעים וכיוון לעתיד של שנת 1988, שכמובן עכשיו היא בעבר, ואנחנו כבר יודעים שהמציאות בשנת 1988 היתה שונה מהותית מהמתואר בספר. אבל מנושא השנה אפשר להתחמק בקלות. לחשוב על יקומים מרובים, למשל. הרי אנחנו בתחום המד"ב. או יקומים מתפצלים. אפשר גם לדחות את התיארוך השנתי למשהו בעתיד. נגיד 2048, או משהו. אם כי זה פתרון פחות טוב. הרי מאז 1988 האמיתית היו קצת התפתחויות טכנולוגיות, והיית מצפה לשדרוג או שחלוף שלהן ב"עתיד" הלא מוגדר שנבחר. אם זה לא קורה, והגיבורים ממשיכים לשמוע מוזיקה מתוך תקליטים אבל משתמשים בתמונות ארבע-מימדיות, הדיסוננס מרים את ראשו. הדיסוננסים לא בהכרח הורסים את הספר. רק מקנים לקריאתו מן טעם לוואי מוזר.

ובכן, בספר הזה הקורא פוגש את ג'ייסון טוורנר על גג העולם. בן 42, משודרג גנטית, ועל כן יפה תואר ונראה צעיר מגילו. זמר לשעבר ומנחה טלויזיה פופולרי בהווה. עשיר מאוד. כלומר מאוד-מאוד. ביחסים רומנטיים עם אישה יפה כמוהו ועשירה כמוהו. הכי טוב שאפשר. ובכן, מכאן דברים יכולים רק להתדרדר. וזה מה שקורה. הכי גרוע שאפשר. יום אחד ג'ייסון טוורנר מגלה את עצמו זרוק במלון נידח, ובלי מסמכי זיהוי. אף אחד לא מכיר אותו. אף אחד לא שמע מעולם על תכנית הטלוויזיה שהנחה. התקליטים שלו ריקים. ואין לו דרך לאמת את זהותו. זו בעייה גדולה, שכן ארצות הברית של אותה 1988, היא מדינה משטרתית. במדינה הזאת יש מחסומי משטרה על כל צעד ושעל, ואם אין לך אישור לקיומך - אתה בבעיה גדולה. ובכן ג'יסון טוורנר נמצא בבעיה גדולה, והוא יודע את זה. מכאן ואילך הוא מוצא את עצמו לכוד בסיוט בלהות, מנסה להימלט ממחסומים ולבנות לעצמו זהות, אבל נבגד על כל צעד ושעל.

זה ספר דק גזרה למדי. הוא מתמקד יותר בג'ייסון ובבעיותיו הטורדות ופחות בתיאור מפורט של מבנה המדינה, הבעיות ההיסטוריות שגרמו לה, המבנה החברתי ועוד פרטים טכניים חשובים. זה מבלבל מאוד, אבל גם מוסיף לחווית הקריאה. שכן הקורא מצליח להזדהות עם הבלבול המסוייט שאופף את טוורנר והקושי שלו לזהות מה אמת ומה נכון, ומה אשלייה נוראה. וזה מה שחשוב בעצם במדע בדיוני. לא קיומן של מושבות אנושיות על כוכבים אחרים, שימוש ברכבי טיסה אישיים ובתמונות בארבעה מימדים, אלא המענה על שאלות בסיסיות. למשל מאגרי מידע כוללניים ותפקידם בחברה, או השאלה הבסיסית יותר, האם קיום אישי תלוי בזיהוי חברתי, והאם מי שאף אחד בסביבתו אינו מכיר בו ממשיך להיות קיים.
מומלץ לחובבי הז'אנר.

*** ושוב אנומליית הדירוג: יש דירוג אחד (שלי) והוא ארבעה כוכבים. העאלק-דירוג-משוקלל הוא 2. אתר-בלאי ***

» ביקורות נוספות של נצחיה
» ביקורות נוספות על זולגות דמעותי אמר השוטר