ספר טוב
הביקורת נכתבה ביום שבת, 7 ביוני, 2014
ע"י גדפ
ע"י גדפ
באמת שלא התכוונתי, אבל הספר הזה נסע אתי לאוסטריה, אפילו לא תכננתי להגיע לשם. והנה הספר ואני בין גרמניה לאוסטריה , מתגלגלים לעבר וינה המצוייצת. ופתאום המראות חיים מול עיני,וכאילו אני מלווה את המספר בשיטוטיו אחרי ג' שופמן, תומס מאן ואחרים. נחמדה בעיני האפיזודה של המפגש לא מפגש עם "שלושה זוגות ישראלים הקורעים את 'אירופה הקלאסית'", המתחבטים מהו מוצאו, ומסכימים על מוצאו הים-תיכוני.. ואחד מהם אומר "תשמעו לי, הוא ישראלי. ראיתי אותו בטלוויזיה, ב'מורשה'". (עמ' 125). באר סיפר בתוכנית טלוויזיה על המסע שעשה לטיבט בעת שכתב את "אל מקום שהרוח הולך"(2010), שבו בעת הטיפוס, זיהו מטפסים אחרים בשביל את פניו והתחבטו האם זה באמת חיים באר או רק מישהו שדומה לו. בכל אדם יש מעין היצ'קוק קטן שמחפש דרך נוספת להנכיח את עצמו בתוך יצירתו - ויפה הדבר בעיני. אך יותר מכול אהבתי את הפרק על אסתר ראב , שלו הייתי יכולה הייתי מציעה לה חברות אמיתית לא רק בפייסבוק. כל כך מלא חיות ואנרגטיות פרק זה, עד שהקורא ממש שומע ורואה את הקולות והצבעים. ככלל הספר מציע דרך נוספת לקרוא את יצירותיהם של סופרים חשובים וגם כאלה שנשכחו, מתוך מבט היסטורי שממקם אותם על ציר זמן. שווה קריאה. בכל עת.
4 קוראים אהבו את הביקורת
4 הקוראים שאהבו את הביקורת
