ביקורת ספרותית על מפנקסו של שרלוק הולמס - כל הסיפורים כרך ג' - שרלוק הולמס #3 מאת ארתור קונן דויל
ספר מעולה

---

הרגע המפתיע שבו ארתור קונן-דויל הופך להיות סטיבן קינג, עם סיפורי ערפדים, רוחות, ומה לא. והו, זה יוצא כל כך שונה (וטוב!) מסיפורי הרצח ואבני החן הנגנבים הרגילים שמילאו את שני הכרכים הקודמים. קונן-דויל הרגיש, כנראה, שסיפורי בלשות רגילים, ללא נגיעה בעולם שמעבר, מוכרחים להתחיל לשעמם בשלב מסויים. כמובן, שגם סיפורי הערפדים והרוחות של שרלוק, מתבררים לבסוף כמקרים טבעיים לחלוטין, אבל המיסתורין התמידי בסיפוריו, מתחיל בכרך זה להיות אפל, קסום ואגדי יותר. נועה מנהיים באחרית הדבר שלה: "הבלש שלא היה וכן נברא", מספרת את הסיפור הזה במלואו. קונן-דויל איבד בתוך זמן קצר את אשתו, בנו אחיו ועוד כמה קרובי משפחה, ואך טבעי שבעולם מוכה השכלה קרה ודארווניזם קיצוני - יחפש מפלט בדמות ספיריטואליזם מחמם, שהתבטא, למשל, בהערצה עיוורת להארי הודיני, ואמונה בכך שלאיש יש כוחות כישוף. או כתיבת ספר על פיות, שדן באורח חייהם של יצורים קסומים. האם אתם מאמינים שליוצרו של שרלוק הולמס, המשכיל החד כתער, יהיו כאלה 'סטיות'? מהבחינה הזאת, כרך ג' של שרלוק הולמס הוא גיים צ'יינג'ר בכל מה שחשבתי על קונן-דויל.
אבל כשמתעמקים בכך - שרלוק הולמס הוא אהבת המיסתורין בעצם, החל מהסיפור הראשון - השערורייה בבוהמיה, ועד הערפד מססקס. גם בעולם ציני של מקצרי תולדות אנושות למיניהם, המיסתורין תמיד ישלוט ביד רמה. וטוב שכך.

» ביקורות נוספות של אבק ספרים
» ביקורות נוספות על מפנקסו של שרלוק הולמס - כל הסיפורים כרך ג' - שרלוק הולמס #3