ביקורת ספרותית על החיים על פי אלוהים - Life after god מאת דאגלס קופלנד
ספר מעולה

---

(לצערי, לא ידעתי שהספר הזה תורגם לעברית כשקראתי אותו).
רוב הטיולים שלי התרחשו בתקופת חגי תשרי, כך שב- 2012 מצאתי את עצמי 'חוגג' את יום כיפור בחאקו, קוסטה ריקה. בהוסטל שבו היינו פגשנו עוד כמה חברים יקרים, ואת הצום העברנו בקריאת ספרים רציפה.
לא אלאה אתכם בפרטים, אבל איכשהו יצא שבמוצאי החג מצאתי את עצמי עם הספר הזה, למרות שמעולם לא קראתי ספר באנגלית.

הקריאה באנגלית הייתה קשה (ומתסכלת...) עבורי ודרשה הרבה חיפושים במילון, אבל התמדתי. משהו בספר משך אותי.
זה לא ספר רגיל. לא במבנה ולא בתוכן שלו.
הספר מסופר כמעין יומן מסע שאב כותב לבנו, אבל בספר אין עלילה במובן ה'סטנדרטי' של המילה. הספר בנוי בצורת פיסות-פיסות של מסע שאותו האב עובר במהלך תקופות שונות של חייו, כאשר קו דק מאוד מחבר בין הסיפורים השונים.
סגנון הכתיבה הוא מלנכולי, שלא תגידו שלא אמרתי, אבל אני רואה את זה כיתרון נוסף.
הספר מלא בתובנות קטנות ועמוקות ובביקורת נוקבת על אורח החיים המודרני.
במהלך הקריאה, נתקלתי בתובנה אחת שפשוט העבירה בי צמרמורת. וזאת לא מטאפורה, ממש הייתה לי צמרמורת (שאפילו נמשכה לכמה ימים). התובנה הייתה כל כך נכונה ומדויקת, שפשוט סגרתי את הספר והפסקתי לקרוא באותו הערב. נתתי למלל שלו להדהד לי בתוך הראש, ישבתי וחשבתי. בתקופה שבאה לאחר מכן, סיפרתי על התובנה הזאת לכל מי שרק יצא לי.
יש סיבה טובה יותר לקרוא ספר מהסיבה הזאת?
מומלץ מאוד!

הרבה צירופי מקרים התרחשו כדי שהספר הזה יגיע לידיי, כדי שדווקא זה יהיה הספר הראשון שאקרא באנגלית.
כשסיימתי לקרוא את העמוד האחרון, ניגשתי למחשב, פתחתי מסמך חדש של וורד ונתתי לו שם:
'רסיסי טיולים'

» ביקורות נוספות של ניר אזולאי
» ביקורות נוספות על החיים על פי אלוהים - Life after god