ביקורת ספרותית על שובו של שרלוק הולמס - כרך ב' - כל הסיפורים - שרלוק הולמס #2 מאת ארתור קונן דויל
ספר מעולה

---

מתוך העונה השלישית של שרלוק: "שרלוק הולמס: אני לא מבין. ג'ון ווטסון: תמיד יש פעם ראשונה." אני לא יודע אם זה נלקח ממקום כלשהו מסיפוריו של קונן דויל שאליהם עדיין לא הגעתי, אבל השיח הקצרצר הזה מסמל בעיניי רבים מהסיפורים בכרך השני של סדרת הספרים. כלומר, כל סוגייה מגיעה לבסוף לפתרונה, אבל הפעם, להבדיל מהכרך הראשון, הדילמות המוסריות, הפוליטיות והאישיות (האם לגלות לאשתו של הפוליטיקאי את סודותיו, על אף שהשביעו? כיצד להתייחס לרוצח שרצח אדם בצדק?) הן רבות לאין שיעור. זה הוסיף נופך ומימד שלהרגשתי (ייתכן שאני טועה, או סתם מבלבל את השכל) לא היו באותה עוצמה בכרך הקודם. הדילמות כל-כך קשות, עד שלעתים נדמה ששרלוק הולמס עצמו נבוך, ומנווט בקושי רב בדרך אל פתרון התעלומה. ועדיין, מוחו הגאוני עושה את הניווט ביתר הצלחה מאשר מוחות אנושיים רגילים, ובטקטיקות שאף פעם לא חוזרות על עצמן (טוב, נו, מלבד אולי העקבות על הקרקע הבוצית). ועכשיו שאלה לאלה שצפו בסדרה 'שרלוק' לפני שהגיעו אל הספרים: גם אתם מדמיינים את הדמויות של הסדרה כשאתם קוראים את הספר?

» ביקורות נוספות של אבק ספרים
» ביקורות נוספות על שובו של שרלוק הולמס - כרך ב' - כל הסיפורים - שרלוק הולמס #2