הייתי בטוחה שזה הסוף. איחוד הסדרות האגדתי של אנדר והצל. אני לא בטוחה אם אני יותר מאוכזבת שהסיום האפי לא נכתב, או שמחה שעוד יש סיכוי לחזור ולצלול לעולם של אנדר ובין היקרים...
המחמאה הגדולה ביותר שאפשר לתת לספר היא שהוא אורסון סקוט קארד לחלוטין על כל מאה ומשהו עמודיו הקצרים.
נבלע במהירות, בלי להבין איך הוא הספיק להכניס השקפה, הסברים מדעיים, פסיכולוגיה- והכל מתוך העלילה שלרגע לא נחה, למרות פרק הזמן הקצר בה היא מתרחשת.
בשעות ספורות הספקתי לכאוב, לכעוס, לשנוא, לפחד, וגם לאהוב, להזדהות, להקשר...
וכמובן הכל מתוך הכתיבה המינימליסטית, נטולת הרגשנות או הקלישאתיות של קארד.
סופר בחסד, אין ספק.
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
