ביקורת ספרותית על התכתבות בכיוון אחד מאת סופי רחלנקו
ספר בסדר

---

סופי רחלנקו, ביתה של רוזליה (רוזה) רחלנקו בחרה דרך מיוחדת להנציח את זכר אימה ועבודותיה. היא כתבה מכתבים. ביום האחרון לשבעה נטלה סופי עט ודף והחלה את משימת ההנצחה, היא כתבה לאמא שלה מכתבים כואבים ואישיים עד שהבינה שמבחינתה המכתבים האלה לא יכולים להישאר במגירה אלא חייבים לצאת לעולם ובדרך זו היא מעבירה את עולמה של האם לעולם הפתוח, אלינו.

בעזרת אסופת המכתבים הזו (החד צדדית כמובן) סופי מצליחה לספר לנו על עברה של האם ושלה בברית המועצות, בפריז ובמעברים השונים עד להגעתם לישראל, היא משכילה גם לספר על הקשיים שחוו כאן בארץ עד להסתגלותם ומציינת גם את הצלחותיה הקטנות של האם בעזרת האומנות שלה.

מהמכתבים האלה ניתן לראות כמה רוזה רחלנקו הייתה אישה מיוחדת ויצירתית לכל אורך חייה, הן בשל אישיותה הצנועה והן מהיצירות שלה אשר כמאה מהן ניתן לראות כצילומים בספר. אני לא חובבת אומנות גדולה אבל מההצצה החפוזה שניתנה לנו בספר בהחלט אפשר להעריך לטובה את האומנות שלה ולהתפלא מיופי יצירותיה.

בנוגע לטיב הספר עצמו... אני חושבת שבמכתבים לאם אין בדיוק מעוף מסוים ואין את הרגש הזה שגורם ללב להצטמק, אולי זה פשוט כי זה נעדר מעט מכתיבה נכונה (כמו שכן היה למשל בספר 'חיים על דלת המקרר' שגרמו לכל שערה בגוף שלי לסמור), בסופו של דבר אלו מכתבים אישיים שנכתבו לאמא ואני חושבת שככאלה אולי אכן היה עדיף להשאיר אותם במגירה ולהנציח את עבודת האם בדרך אחרת.
אני גם יכולה להמשיך ולכתוב על מחשבותיי על סופי עצמה, יחסה לעולם ולפרט ועל יחסיה עם האמא אבל מכיוון שחסרים לי פרטים נוספים על חיי השתיים ולא הצלחתי למצוא באינטרנט אני אעצור כאן ולא אכנס לסוגיה הזו אבל כן אוסיף ואומר שהיו דברים שנכתבו על ידי סופי וחרו לי מאד אך לא אבקר את דבריה בפומבי בשל האבל שבו הייתה מצויה בעת כתיבת המכתבים.

לכן בסיכומו של עניין אתייחס לספר הזה נטו כמקום להנצחה של אדם שמצטייר כאדם נפלא ומעניין ואתם מוזמנים לעזור לסופי להנציח את אמה ולבדוק את מיטב יצירותיה מי דרך הספר ומי באינטרנט.

» ביקורות נוספות של ראיה
» ביקורות נוספות על התכתבות בכיוון אחד