ביקורת ספרותית על טוני וסוזן מאת אוסטין רייט
בזבוז של זמן דירוג של כוכב אחד
הביקורת נכתבה ביום ראשון, 12 באפריל, 2015
ע"י אור


כשלקחתי את הספר הזה מהספריה, הרגשתי כל כך בוגרת ואינטיליגנטית.
הנה, אמרתי לעצמי. אני מתבגרת מסיפורי האהבה המתוקים שאני כל כך אוהבת לספרות ריאליסטית,
בוגרת וקשוחה.
כן, בקשר לזה.
טוני וסוזן מבטיח לך, ומבטיח ומבטיח ומבטיח -
ולא מקיים. בכלל. כלום.
הכתיבה מצוינת. היא קולחת וחכמה, ומלאה בקריצות קטנות, בדיאלוגים חסרי מרכאות ובמחשבות שמתפזרות ומתפזרות יפה. וברור לחלוטין שאוסטין רייט הוא לא אדם מטומטם.
אבל כשמבטיחים לך הרים וגבעות, התעמתות עם החלטות העבר, תהליך עמוק ומטלטל וסיפור עוצר נשימה, ומה שאתה מקבל זה .. ובכן, את הספר טוני וסוזן, -
לי זה גרם לרצות לברוח חזרה לספרות הנוער והרומנטיקה.
כמה נקודות מרגיזות בספר:
טוני הוא פלקט. המחשבות שלו פלקטיות. הוא לא מרגיש, הוא מתנהל בלי עוצמה, אפילו לאור הדברים הנוראיים שקורים לו.
סוזן, שקוראת את הספר, משעממת אפילו יותר ממנו. שום דבר לא קורה בחייה, רק מחשבות מחשבות מחשבות.
והסוף הוא הדובדבן שבקצפת, הוא התפוח המורעל, הוא תהום עמוקה מלאת אכזבה ותחושת פספוס.
בכל אופן, אני חייבת לפרגן לספר בכמה מקומות.
ההומור, המוחבא היטב לעיתים.
הריתוק לסיפור הפנימי, את זה קשה להכחיש.
המחשבות של סוזן, שפעמים רבות מאוד דמו לשלי במהלך קריאת ספר כלשהו [לא זה.]
והמשפט המדויק הבא : "היא רצתה להעניש גם את ארנולד, אבל הדבר היחיד שעלה על דעתה הוא להכריח אותו לקרוא את הספר."
5 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת




טוקבקים
+ הוסף תגובה





©2006-2017 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ