ביקורת ספרותית על טוני וסוזן מאת אוסטין רייט
ספר טוב

---

בשעות הלילה המאוחרות התעורר הילד המתוק תוך כדי בכי קל,
נעצרתי לרגע ובהיתי באישתי שישנה שנת ישרים,והחזרתי מבט חטוף בספר שהיית לקראת סיומו..
באותו הרגע עלתה במוחי המחשבה....
להפסיק את הקריאה ברגע השיא ללטף את המתוק ולהרגיעו,או לחילופין שעזר כנגדי תתעורר משנתה הערבה ,תיגש אליו וכך אני ימשיך את הפרקים האחרונים...
התמהמתי קצת עד שקולו של הזעטוט הגביר את הקצב וגרם לאישתי לפקוח את עיניה שכבר במבטה הבנתי שכדאי לי לגשת אליו, שאם לא אעשה כך מצבי יהיה בכי רע שאין פה המקום להרחיב(ויעידו הנשואים באושר במבטי נשותהם).
בימים כתיקונם כמובן שהייתי מזנק מהמיטה..אבל עצם העובדה שעלתה בי המחשבה הזדונית הזו הבנתי שנשאבתי לתוך הספר ברמות עצומות.
כמובן שנגשתי למלאך אבל מוחי לא רצה להרפות מהספר.
זמן השינה אומנם התקצר עוד יותר,אבל ללא ספק היה שווה כל רגע של הנאה(אפילו לא רצופה)מקריאת הספר.
ספר מותח וסוחף,שנשאבים לתוכו מהדף הראשון...
שברגע שקוראים את הספר אין לי ספק שההתלבטיות ,והזעזועים בסיפור ילוו כל אדם ואדם בחייו האישים בין בעבר בהווה ובעתיד.
המטאפורה הקצרה שכתובה בביקורת היא דוגמא קצרה לכך..
הספר הזכיר לי את הסרט שבעה חטאים(את הרוע שיש בו)למי שזוכר שבזמנו עורר חילוקי דעות שונים בקרב הציבור, אבל ללא ספק הפך ללהיט עולמי..

» ביקורות נוספות של מנואל
» ביקורות נוספות על טוני וסוזן