ביקורת ספרותית על התחנה האחרונה - קיי סקרפטה #11 מאת פטרישה קורנוול
בזבוז של זמן

---

המטוס המריא, הקטנצ'יק נרדם, הצרפתייה לשמאלי מתפללת תפילת עומק (יש כנראה קליטה יותר טובה בגובה כזה), אז אני מתרווחת לי עד כמה שניתן (ולא הרבה...) ופותחת את הספר המבטיח "מסע מפרך ומטלטל" של ד"ר קיי סקרפטה, החוקרת הרפואית הראשית של וירג'יניה, לאחר שהותקפה באכזריות בביתה על ידי "איש-זאב". אמאל'ה! יש לי לפחות שעתיים וחצי של הנאה צרופה! חלום!

עמוד 7 – גברת סקרפטה אורזת את חפציה. היא מכריזה שהיא רוצה משקה! [האמת היא שגם אני קצת צמאה. שתי לגימות שקיבלתי עם ארוחת מטוסים לא ממש רוו אותי. אבל רק התחלתי את ה"מסע המפרך והמטלטל" הכל-כך מבטיח. אני כולי ציפיה דרוכה וקצת צימאון לא יפר אותה. – פ.]

עמוד 9 - הפקד מרינו שמארח חברה לגברת, לא התקלח ולא ישן 24 שעות לפחות. הגברת נתקפת בחילה בגלל הריח. היא פותחת עוד מגירה. הבחילה מעכבת [כנראה] את תנועותיה. הידיים שלה רועדות כשהיא מוציאה גרביים. [האמת היא שגם לי יש בחילה מאז ההמראה. אני מתעלמת ממנה כי אני עדיין כולי ציפיה דרוכה (טוב, כבר קצת פחות אבל עדיין...) – פ.]

עמוד 11 – הגברת החוקרת מדמיינת את גופתה המרוטשת, דם מותז לכל עבר...היא מרחמת על מי שיגיע לטפל בגופה שלה – מי שזה לא יהיה...היא עונה לטלפון ומספרת לאחיינית שלה שהיא אורזת. האחיינית שלה, לגמרי במקרה, היא סוכנת פדרלית בדרגה גבוהה. העובדה הזאת לא מזרזת את החוקרת שלנו במלאכת האריזה המורכבת ביותר שכוללת מזוודה אחת ותיק יד.

עמוד 18 – מרינו, הפקד המסריח עם הידיים הענקיות בתוך הכיסים, שהוא "אולי נראה גזען, מדבר כמו גזען, מתנהג כמו גזען, אבל הוא נורא חכם, רגיש, ומאוד חריף", אז מרינו הזה מתחיל להתגעגע לסיגריה. [העלילה הופכת להיות יותר ויותר, איך לומר? אהה. מסריחה. – פ.]

עמוד 21 – הגברת החוקרת והאורזת עוברת תחקיר שטח על תהליך התזת צנצנת של פורמלין לתוך עיניו של התוקף, איש-זאב המרושע. היא מתקשה להסביר מדוע החזיקה בכימיקל הקטלני בביתה...זה מעכב קצת יותר את תהליך האריזה שבו התרכזנו עד עכשיו.

עמוד 22 – "כאב דוקרני חודר את עיני הימנית. אני חוטפת מיגרנה. " – מדווחת לנו החוקרת האורזת. [למה יש לי הרגשה הולכת וגוברת שהציפיה הדרוכה שלי חומקת ממני במהירות טיסה של בואינג אל-על לצרפת? – פ.]

עמוד 23 – "אני לא יכולה לסבול את זה יותר." – מכריזה הגברת ודוחפת חולצת טריקו מקופלת בקפידה לתוך תיק היד שלה, ואחר-כך גם דוחפת מכנסיים מעל חולצות הטריקו ואז משנה את הסדר, ומניחה את החולצות מעל כדי שהן לא יתקמטו. [הציפיה שלי כבר לא איתי אבל מנחמת אותי העובדה שהיא לפחות אורזת לבד אז למקרה שישאלו אותה בשדה תעופה, היא לא תצטרך לשקר, להזיע ולחטוף מיגרנה נוספת. – פ.]

עמוד 24 – תפנית דרמטית בעלילת האריזה! - "אני מפסיקה לארוז. אין לי שום כוונה לארוז בגדים תחתונים כשמרינו מסתכל." [הוווופה. המתח מבצבץ לו מתוך המזוודה. מה יהיה עכשיו? – פ.]

עמוד 25 – הפקד האימתני יוצא מהחדר וסוגר את הדלת. החוקרת הולכת לחדר האמבטיה, מחטטת בכמה מגירות ומפילה כמה שפתונים על הרצפה. [המתח מת. למה לא לקחתי איזה ספר טיסה קליל ולא מחייב?? – פ.]

עמוד 26 – מישהו דופק על דלת חדר השינה של הגברת-שיא-גינס-במהירות-אריזת-מזוודה-אחת-ותיק-יד. מי זה יכול להיות?? [מנסה לעשות החייאת חירום למתח המת. – פ.]
"רק רגע" – צועקת הגברת, מכחכחת בגרונה, מתיזה מים קרים על הפנים ותוקעת בקבוקון של בושם בתיק היד שלה. [התקדמות משמעותית במלאכת האריזה הקפדנית, יש להודות, למרות הכל. – פ.]
היא מצפה לראות את מרינו המסריחול אבל מקבלת במקומו את ג'יי טלי, הסוכן והאגדה, בעל יופי כהה ואפל. היא מודה שהוא אחד הגברים הכי יפים שהיא הכירה מעודה. "הגוף שלו מחוטב כיאות, וחושניות נוטפת מהנקבוביות שלו כמו מושק". [[[[ הצילו!!!!! איזו טעות איומה!!! למה לא לקחתי ספר טיסה???? – פ. ]]]]]

טרקתי את הספר בחבטה.
הצרפתייה המתפללת הסתכלה עליי במבט תוכחה וחזרה להתפלל במלוא המרץ.
איך אני מקנאה בה! לפחות יש לה ספר שהיא אוהבת! ואני נותרתי נטולת ספרים למשך 8 ימים רצופים! לעולם לא אדע האם החוקרת המיגרנית הצליחה לסיים את מלאכת האריזה המסורבלת ביותר בגלקסיה ואיפה הייתה התחנה האחרונה.

» ביקורות נוספות של פואנטה℗
» ביקורות נוספות על התחנה האחרונה - קיי סקרפטה #11