יש ספרים שקוראים לאט. לי לקח משהו כמו חודש לסיים את הספר הזה. לא יודעת אם זה בגלל הפונט המיושן והקטנטן, או אולי זה בגלל התרגום הארכאי משנת 1958, או אולי זה פשוט בגלל שזו טרגדיה, שסופה ידוע מראש, וכשאתה מתחבר לדמויות, אתה לא ממש רוצה להגיע לרגע הזה.
"אנו החיים" זה אמנם ספר קצת מסורבל, אבל כל כך יפה. הוא מספר על בחורה צעירה בזמן המהפכה הרוסית ובמהלך כינונה של ברית המועצות. תוך כדי הקריאה אנו למדים קצת על המציאות היומיומית של אזרחי ברית המועצות בתקופה הזו, ואותי תיאורים מהסוג הזה אף פעם לא יפסיקו לעניין.
מומלץ.


















