ביקורת ספרותית על גשרים של זכוכית - שואה מאת טלי אסנין-בראל

---

ספר עצוב, כתוב יפה.
סאגה משפחתית, נעמי נולדה באוסטריה בת לאחר ארבעה בנים.
הלנה בתה של נעמי מספרת את קורות משפחתה של אמא נעמי לפני המלחמה, ואחרי מלחמת עולם השניה והשואה. נולדו וגדלו באוסטריה לאחר מכן הגיעו לאנגליה ולבסוף לארץ ישראל.
הלנה עוברת ילדות קשה, אביה מרדכי יוצא לקרב ולא חוזר ממנו. נעמי אמה חולה במחלת נפש קשה, מספר פעמים אושפזה בבית חולים לחולי נפש.
נעמי והלנה עוברות להתגורר אצל רות אחות נעמי.
בין הלנה ויהונתן בנה של נעמי מתפתחת אהבה אסורה.
הספר פירק אותי לגורמים כאשר הגעתי לחלקו שיהונתן היה טייס קרב ונהרג. התיאור המפורט של הקצינים המגיעים למסור להורים הודעת חלל טלטלה אותי, והחזירה אותי לרגע הקשה בחיי, כאשר הגיעו קצינים לבית הורי והודיעו לנו שאחי נהרג. הסופרת מתארת את מסע הלוויה, החפצים שמגיעים, הכל היה מפורט לפרטי פרטים. לרגע חשבתי או להפסיק לקרוא את הספר או לדלג על דפים אלו, אך לא יכולתי קראתי, בכיתי, נזכרתי, כאבתי ונחנקתי.
למרות הכל סיימתי את הספר.

» ביקורות נוספות של חנוש
» ביקורות נוספות על גשרים של זכוכית - שואה