ביקורת ספרותית על גשרים של זכוכית - שואה מאת טלי אסנין-בראל
ספר מעולה דירוג של חמישה כוכבים
הביקורת נכתבה ביום שני, 1 בספטמבר, 2014
ע"י תמר-מילים


זהו סיפורה של הלנה, סופרת יהודייה אמריקאית מצליחה, שעוזבת בסערה את ביתה אל שמורת טבע מרוחקת בעקבות משבר משפחתי.

הסיפור נע בין ההווה שמתבטא במכתבים שהיא כותבת לבעלה, לבתה הבכורה, חלברתה הטובה ולבן דודה היקר ואהוב - איש סודה. ובין העבר הרחוק של משפחתה באוסטריה של טרום מלה"ע השנייה, דרך הולדתה בימי המלחמה עצמה, ובסיפור התבגרותה. הסיפור שאמור לשפוך אור על המשבר הנוכחי ולהביא אותה אל הפתרון.

זהו סיפורה של משפחת שטיינר שלא השכילה להבין את האקלים הפוליטי המתפתח באוסטריה, טרום מלה"ע השנייה, והתפקחותה כשכבר מאוחר מידי. הבת הגדולה, ובעלה כבר היגרו לאנגלייה, והאחיין דוידי, נשלח אליהם בטרנספורט הילדים ההוא. נעמי, אמה של הלנה, מנסה להימלט אבל נאלצת לבלות את המלחמה בזהות בדוייה באזורים הכפריים, שם נולדה גם הלנה, ויחד הן שורדות את המלחמה. בסוף המלחמה מאתרת אותם רות, אחותה של נעמי ודואגת לחבר בין חלקי המשפחה. אחרי זמן הם עולים למדינת ישראל שזה עתה הוקמה.

סיפורה של הלנה דומה לסיפורים רבים של אנשים ששרדו את התופת ועלו למדינת ישראל בראשית דרכה. סיפורם של מי ששרדו בגופם אבל נפשם נותרה מעונה ומצולקת. סיפורם של בני הדור השני שרק בבגרותם הבינו כי גם הם ניצולי הגהינום ההוא.

הסיפור הזה כתוב טוב. עלילתו רגישה ומתפתחת והדמויות בו מעניינות ולא שיגרתיות בבחירותיהן.

המשבר, שהוא הטריגר לכתיבת סיפורה האישי של הלנה, שהיא כבר סופרת מפורסמת, לא מפותח מספיק, לדעתי. אבל זה לא פוגם ברצף הסיפור וברגשות שהעלה בי.

התרגשתי עם הלנה הנערה, שמחתי איתה ודמעתי לפרקים. אהבתי את חכמת החיים ששזרה בפיו של דוידי שאמר שלא חייבים להיות מושלמים, וצריך שתשרור הרמוניה פנימית.

400 עמודים של סיפור טוב. שבת של הנאה.
קורא אחד אהב את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת




טוקבקים
+ הוסף תגובה



1 הקוראים שאהבו את הביקורת




©2006-2023 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ