מזמן לא קראתי מדע בדיוני. לא כי לא רציתי - אני מחבבת מאד את הסוגה הזאת - אלא כי בשנים האחרונות ספרי פנטסיה, במיוחד לנוער, תפסו את מקום המדע הבדיוני שהלכו ונעלמו. ופנטסיה אני יכולה לקרוא רק במשורה - כמו עוגת קצפת שלמעט ממנה טעם נפלא, והרבה ממנה מבטיח בחילה. קראתי את הביקורת של אלון על הספר הזה (תודה רבה!) והסתקרנתי. ובניגוד לדי הרבה ספרים שאני מחפשת - תמימה שכמותי - בספרייה ונענית בשלילה, הספר הזה היה.
הספר עוסק באחד, האבילנד טאף - ענק שמן וקרח, צמחוני אידיאולוגי בעל כרס מרשימה, שונא צפיפות, רעש ומגע, ואוהב חתולים והתמקחות, שמקרה ממוזל הפך אותו לבעליה של ספינת חלל עתיקה - אם אפשר לקרוא כך למפלצת בשטח של 30 ק"מ - ששימרה טכנולוגיות של הנדסה ביולוגית שנשכחו זה מכבר, ובעקבות זאת היה לאדם בעל הכוח הרב ביותר על פני הגלקסיה. טאף יוצא לו למסעות ומציע את עזרתו לאנשים/עולמות במצוקה אקולוגית וביולוגית, תמורת שכר הוגן.
יש סופרים בז'אנר הזה המצליחים לברוא עולמות חדשים ויצירתיים, כאלה שלא היכרנו. מרטין אינו אחד מאלה. הוא מתאר אנשים וחברות מוכרים היטב: חברה טכנולוגית שאפתנית ותוקפנות? יש. חברה שרוצה "חזרה לטבע"? יש. חברה שהאלמנט העיקרי בתרבותה הוא קרבות של בעלי חיים שגודלו לצורך זה? יש. חברה שמנצלת את סביבתה עד כלות בגלל אמונה דתית? יש. הסיפורים מעניינים מאד, כתובים בהומור (לאו דווקא הומור מתוחכם או מצחיק במיוחד, אבל הומור)
נהניתי לקרוא את הספר הזה. זה ספר למבוגרים - אין בו שום סיפור אהבה, אין כוחות על, טאף מתמודד נגד פסיכולוגיה אנושית מוכרת ומצליח במשימותיו בשילוב של איומים והפחדה, התמקחות ושכל ישר, המורה לו מתי כדאי לו לוותר ליריבו כדי להצליח במשימה.
אני מודה שלא היתה לי סבלנות ל"סיפור על אש ועל קרח" וגם "משחקי הכס" ננטשה אחרי כחצי שעה של צפייה. אבל חיבבתי את הספר הזה בו טאף הופך למהנדס אקולוגיה מיומן, המשתמש בכוחה המפלצתי של ספינתו בתבונה. (לפי התמונות שראיתי מרטין ברא את טאף בצלמו החיצוני - אני לא יודעת אם גובהו הוא 2.5 מטר, אבל כרס וכובע בפרוש יש לו...)
וטאף אומר "כוח משחית. וכוח מוחלט משחית באופן מוחלט" ומחליט להיות אלוהים.
















