ספר מעולה
הביקורת נכתבה ביום שני, 23 בפברואר, 2015
ע"י אלון דה אלפרט
ע"י אלון דה אלפרט
****
מסתבר שג'ורג' מרטין לא היה תמיד סדיסט גדל גוף שמאחורי חזות הסבא החביב שלו מסתתר סופר שאוהב להעביר את גיבוריו אל העולם הבא באופנים יצירתיים וגרפיים במיוחד. עשרים וחמש שנה לפני ש"משחקי הכס" פרצו לתודעתנו בעזרתה האדיבה של HBO, כתב מרטין את "מסעות טאף", שלמרות שמו בעל הצליל הילדותי-משהו ואיור הכריכה האינפנטילי, מדובר בספר מדע-בדיוני למבוגרים (לפחות בנפשם) ששונה מיצירתו המאוחרת מרחק רב, והוא מהספרים המקסימים ביותר שקראתי בכלל, ובז'אנר הזה בפרט. הממתק הלא-מאיים הזה לוקח נושאים מורכבים וכבדי משקל עד מאוד (הנדסה גנטית, דת ואמונה בכוח עליון, אלוהות, אקולוגיה, מוסר מוחלט ומוסר יחסי, אם להצביע על כמה) ותופר אותם לסיפור חללי חוצה גלקסיות, משעשע עד מאוד אבל לחלוטין לא אידיוטי, ומוכיח שמדע בדיוני לא חייב להיות, איך לומר את זה בעדינות, אה, מרתיע.
האבילנד טאף הוא ענק קירח עם בטן גדולה, פנים נאיביים, מוח אנליטי ופה סרקסטי, שאוהב לאכול אוכל צמחוני ולשוטט בין כוכבים בלוויית חתוליו בספינת החלל עצומת המימדים שלו, "התיבה", ויכולותיה הכמעט-אלוהיות לייצר, לשבט או להשביח כל צורת חיים גלקטית ידועה או ידועה פחות בטכנולוגיה נשכחת של הנדסה ביולוגית. מודע לאמרתו העתיקה של ההיסטוריון הבריטי לורד אקטון כי "כוח משחית, וכוח מוחלט משחית באופן מוחלט", מנסה האבילנד טאף להירתם (בעבור שכר טרחה הוגן, כמובן) לעזרת העולמות השונים בבעיותיהם המגוונות, כמו רעב, התרבות מואצת או מפלצות מים מסתוריות, וזאת תוך כדי התחמקות כמעט מאגית מנסיונות חוזרים ונשנים לשדוד, להפקיע ולהחרים ממנו את התיבה, או לחילופין לחסל אותו או את חתוליו.
הספר אינו "מצחיק עד לדמעות" כמו שמתיימרים להיות ספרים רבים אחרים שמשעשעים הרבה פחות, אבל הטון הקליל והאינטיליגנטי שלו הותיר אותי מחוייך במשך כל זמן הקריאה, ואף לא הפחית כהוא זה מהרצינות שבה הוא מצליח להתמודד עם שאלות קיומיות לא קלות - גם כאלה הקשורות ממש אלינו כאן, בישראל שעל כדור הארץ - ולהנגיש אותן לקוראים בקלות ובנעימות.
מאוד, מאוד מומלץ.
****
13 קוראים אהבו את הביקורת
טוקבקים
+ הוסף תגובה
|
לי יניני
(לפני 10 שנים ו-6 חודשים)
wow אם אתה ממליץ מאוד מאוד ... אז רשמתי לפניי. תודה
|
|
|
אלון דה אלפרט
(לפני 10 שנים ו-6 חודשים)
אני סקרן לשמוע את דעתך. נראה שהספרים שאת קוראת בדר"כ קצת שונים מזה :-)
|
|
|
סוריקטה
(לפני 10 שנים ו-6 חודשים)
איזה כיף. קיבלתי בהשאלה ממישהו מהעבודה והוא אצלי. לא היה לי מושג מה זה.
|
|
|
yaelhar
(לפני 10 שנים ו-6 חודשים)
נשמע מעניין מאד. תודה.
|
|
|
שונרא החתול
(לפני 10 שנים ו-6 חודשים)
אין פלא :-)
סתם... גם אני. |
|
|
זה שאין לנקוב בשמו
(לפני 10 שנים ו-6 חודשים)
גם אני אוהב את שרק. הוא ענק.
אבל הכי הרבה אהבתי את החמור :-) |
|
|
שונרא החתול
(לפני 10 שנים ו-6 חודשים)
אבל בתוך האבילנד מסתתר אהבל. ואל תעליב את שרק!
|
|
|
זה שאין לנקוב בשמו
(לפני 10 שנים ו-6 חודשים)
גם.
ומאחל לך בהצלחה :) (עכשיו תורך) |
|
|
שונרא החתול
(לפני 10 שנים ו-6 חודשים)
זשל"ב, אתה אמור להמליץ לי להתמודד עם האנטי-זשל"ביות שלי :-)
|
|
|
זה שאין לנקוב בשמו
(לפני 10 שנים ו-6 חודשים)
שונרא, ממליץ לך להתמודד גם עם האנטי- פוטריות שלך.
|
|
|
אלון דה אלפרט
(לפני 10 שנים ו-6 חודשים)
לא, לא דומה. שרק הוא אהבל, והאבילנד טאף הוא הכול חוץ מזה.
|
|
|
שונרא החתול
(לפני 10 שנים ו-6 חודשים)
אתה בטוח שהאבילנד טאף הוא לא שרק? ענק, קירח, כרסתן ועם פנים טובות - זה שרק.
והוא גם אנליטי, סרקסטי, צמחוני ואוהב חתולים. ממש ענק החלומות. אחרי שהתגברתי על הגרוסמנפוביה שלי, אולי הגיע הזמן לנסות להתמודד עם האנטי-מד"ביות שלי. אבל למה 375 עמודים על ההתחלה? לפני 25 שנה לא כתבו טרילוגיות? הוא לא יכל לחלק את זה לסדרה של 50 עמוד הספר? ביקורת מתוקה ומקסימה. רואים שאהבת את הספר. |
|
|
cujo
(לפני 10 שנים ו-6 חודשים)
שמתי עיני עליו ממזמן
תודה על ההמלצה:)
|
13 הקוראים שאהבו את הביקורת
