ביקורת ספרותית על אשמת הכוכבים מאת ג'ון גרין
ספר מעולה

---

אני חייבת להגיד שהדמות של אוגאסטוס היא אחת הדמויות המקסימות בהיסטוריה.
איכשהו ג'ון גרין גרם לו להיות מושלם בצורה לא מעצבנת.
הייזל גרייס היקרה, אני אצא מניאקית אם אני אגיד שלא התחברתי אלייך בשום נקודה בספר?
את כל כך אוהבת להדחיק רגשות וכאב, ואוהבת לדחוף אחרים כדי שהיא תרגיש בסדר עם עצמה.
אבל זה לא גרם לי לשנוא אותה, יש רגעים שבאמת מגלים אותה באמת. שהיא מתנהגת כמו הבן אדם שהיא באמת.
הייזל, אני רוצה שתלדמי להעריך דברים אמנם יש לך חיים הרבה יותר גרועים משלי, אבל יש לך גם דברים הרבה יותר נפלאים משלי.
ואחרי המכתב החמוד שלי להייזל, הגיע הזמן לביקורת.
הכתיבה של ג'ון גרין מהממת, אי אפשר להגיד שלא, הוא יודע לדבר בשפה של הנוער (אם כי להייזל וגאס יש שפה משלהם)
אני הבנתי כמה הכתיבה שלו התבגרה מ"מחפשים את אלסקה" ל"אשמת הכוכבים" והוא הבין שנערים לא אומרים "זין" כל מילה שלישית (וכן אני מודעת שמסופר בשני הספרים על אנשים אחרים לגמרי, אבל עדיין) העלילה לא משעממת לרגע, אםילו לא החפירות על המטאפורות והאינסופים. אני רוצה לדבר על אייזק שהוא ללא ספק הדמות שהכי אהבתי. (ספוילרים קטנטנים מתקרבים)הוא מפונק, הוציאו לו את שתי העיניים והוא אף פעם לא התלונן על זה. אבל כשמוניקה (יימח שמה) זורקת אותו, אייזק מראה כאב אמיתי, בפעם הראשונה. אייזק, אם אתה שומע אותי מייקום כזה של ספרים, אני אוהבת אותך!

בקיצור, ספר מקסים ומרגש, הדמויות אמיתיות וציניות. העלילה מעניינת, הכיתבה מהממת וכן, זה הכל בערך.

» ביקורות נוספות של צמח הסטיביה
» ביקורות נוספות על אשמת הכוכבים