ביקורת ספרותית על צללים על ההדסון מאת יצחק בשביס-זינגר

---

הרבה זמן חיפשתי ספר שיהיה לי כצוהר לעולמו של בשביס-זינגר, חשבתי על "בית-הדין של אבא" (במהדורה השניה שנוספו לה כמה סיפורים) אבל ההחלטה נפלה בסוף ב-"צללים על ההדסון", כי מה שקרץ לי הוא המקום והזמן שאם היתה לי יכולת הייתי בוחר לחזור אליהם (לא פחות מכשלושה עשורים לפני שנולדתי).

מי שמכיר אותי יודע כמה שאני מחובר למוסיקה לא פחות מלספרים, ושני העולמות מתחברים אצלי זה לזה. לא פעם עוברת במוחי המחשבה לחבר מעין פסקול לכל אחד מהספרים שנמצאים בספריה הפרטית שלי, ואם ישנה בכל זאת איזושהי סיבה שבגללה אני לא עורך את אותם פסקולים זה רק בגלל שאני לא יודע לאיזה צורך (ולא שלא התנסתי כבר בעריכת סידרת תוכניות - פודקאסט בשם "קולטים אמריקה"). מכל מקום את הפסקול של הספר הזה בניגוד לספרים אחרים מצאתי כבר בפנים, כאילו במידה מסויימת, ללא הגזמה חזרתי לחיים שחייתי פעם.

הספר נפתח עבורי כמו תיבת נגינה ושלא תטעו אין בספר באמת איזו רשימה של שירים אבל אני כלכך מחובר לתקופה והמקום דרך שירים של וודי גאטרי, פיט סיגר וחבריהם שליוותה אותי הרגשה של כמו לחזור הביתה. סיגר חי את רוב חייו באיזור הזה של ההדסון, הוא היה גם מפעילי איכות הסביבה של הנהר הזה, זכיתי כמה שנים לפני מותו לקבל דיסק חתום על ידו (עם שירים שקשורים למסגרת פעילות זו) ועליו הקדשה אישית שכתב לי.

אני מאמין שמי שמכיר את סיפור חייו של בשביס-זינגר יבחין בהקבלה בין סיפור חייו לעלילות שהעלה בספריו, כמו גם בספר הזה כך שאפשר לומר שהוא היה סופר צללים, בזמנים שעוד אנשים (ואני חלילה לא לועג על כך) פחדו מהצל של עצמם, אם בעקבות שואה שפקדה אותם כפליטי אירופה (לצורך העניין נזכיר שבשביס-זינגר הגיע מפולין) ואם מכל סיבה אחרת, כמו "ציד המכשפות" של הסנטור, ג'וזף מקארתי (קצרה היריעה מלהיכנס לעניין זה) ואולי מכאן נובע שמו של הספר, אך בספר הזה ישנה סיבה נוספת ל"צללים" אותם יגלו הקוראים שכבר יקראו את הספר הנפלא הזה. באמת התפעמתי מהספר עד כדי שחשבתי לעצמי שאם יש ספרים שצריכים להכניס אותם כספרי חובה במערכת החינוך זה ללא ספק ספרים מסוג הספר הזה, ועם היד על הלב אני בדרך כלל בדיעה שהעניין הזה לא מגיע כעונש לא לתלמידים ובטח שלא לסופר עצמו.

מעבר לעלילה עצמה שהתחברתי אליה דיי מהר התאהבתי בשפה של בשביס-זינגר הוא כבר לא נחשב בעיניי לעוד אחד שכותב בשפה ארכאית כמו ש"י עגנון. גיליתי שדבר לא שונה בינו לבין סופר שיוצר דמויות ורוקם עלילות בימינו, קטונתי מלפענח את סוד קסמו אבל אני מסכים לדעה הרווחת שזה בזכות שהוא כתב ביידיש ותרגמו אותו לאנגלית ורק אחר כך לעברית. עם הקסם הזה מעסיק מישהו מביניכם מוטב שיצפה בסרט התיעודי "המוזות של בשביס-זינגר" ודרכו יתגלו לו עליו עוד כמה דברים. דבר אחד אולי מסגיר אותו הם הציטוטים מהמקרא או התנ"ך אבל אני באופן אישי מוצא חלק מהקסם, לא רק שהם מדוייקים אלא משתלבים יפה בעלילה.

הספר "צללים על ההדסון" נחשב לגולת הכותרת של בשביס-זינגר, אפשר למצוא בו הרבה מהמרכיבים של שאר יצירותיו אז אולי זה לא היה נכון כלכך מצדי להתחיל ולקרוא מספריו דווקא בנקודה הזאת.

» ביקורות נוספות של אהוד בן פורת
» ביקורות נוספות על צללים על ההדסון