אני לא זוכר אם כבר אמרתי את זה או לא, וגם אם אמרתי את זה למרות שאני לא אוהב לחזור על עצמי, אני שמח לחזור ולהצהיר בזאת ש:אני נהנה לקרוא את יהונתן גפן. באמת, אין סופר בן זמננו (אפילו לא פול אוסטר) שנותן לי הרגשה כמו זו שיש לי בכל פעם בספר חדש שהוא כותב, מעין שיבה הביתה.
אגב, השיר שלו "יונתן סע הביתה" הוא ללא ספק אחד השירים שלו שהכי אהובים עליי ואם אני מזכיר את העניין שגפן כותב שירים, זה לא בכדי להזכיר שהספר הזה נכון לעכשיו, האחרון שכתב הוא למעשה רעיון שהעלה כבר בעבר בשיר שכתב, בקובץ השירים שלו "36". השיר נקרא "שיר אישה בחורף" והוא נמצא ברשימת שיריו המולחנים.
השיר מובא בעמוד הראשון של הספר ואל יטעו הקוראים שלמרות השנים הלא מעטות שחלפו מאז שנכתב יהונתן לא מעביר בו איזו אמירה חברתית כלשהי, אחרי כל העליות והמורדות ואי-אפשר שלא להזכיר כמובן גם את פרשת הדרכים שהיתה לו כשהוא להבדיל מסטנדאל הוציא את האדום והשחור שלו, הוא נשאר כפי שהיה כותב חריף, ולמרות ואולי דווקא בגלל שחריפות היא יותר מטעם סוג של כאב קחו את ההמלצה הזאת שלי וקראו את הספר הזה, ותנו ליהונתן גפן למלא לכם את החסר בסופרים מסוגו (לפחות בספרות העברית).
למרות שהשיר הוא במובן מסויים כמו הגב האחורי של הספר, תשמעו אותו מבוצע על-ידי ירדנה ארזי.













