ביקורת ספרותית על מאה שנים של בדידות - מהדורה מחודשת מאת גבריאל גרסיה מארקס

---

הספרים " הרגילים" או הרומנים הדימיוניים או המציאותים נכנים לעתים קרובות באותה תבנית ( הפרבולה של גאוס).
ז"א זה מתחיל באופן מסויים ואז המתח והעניין מתחיל לעלות עד שזה מגיע לנקודת שיא . לספר טוב יש נקודת שיא אחת לא תמיד הקורא יכול לספוג יותר מנקודת שיא אחת, לכל היותר שתי נקודות, ואז רגיעה , ירידת מתח וסוף טוב במקרה של " 100 שנים של בדידות" הסיפור הוא כמו ספירלה ( דמוי השטרודל המפורסם שמקלידים למייל) אין נקודת שיא. נקודת ההתחלה היא גם נקודת סיום כמו שנקודת סיום היא התחלה חדשה.
הכותב כמו יצא מעורו , תיאר את הסביבה שלו נעים סביב עצמם כל אחד מהם הוא עולם ומלואו אך גנטית הוא שעתוק של הוריו או סביו. בסופו של דבר אחרי 100 שנים דבר לא באמת משתנה. סיפור מדהים . לא פשוט לקרוא , לא פשוט להבין את הרעיון ולחדור לשריון האינטלקטואלי של הסופר. זה קורה רק כאשר הקורא יכול לראות את הסיפור על פני סביבתו בדרך שלו.

» ביקורות נוספות של eth'ka
» ביקורות נוספות על מאה שנים של בדידות - מהדורה מחודשת