ביקורת ספרותית על מאה שנים של בדידות - מהדורה מחודשת מאת גבריאל גרסיה מארקס
ספר מעולה

---

אנחנו אף פעם לא באמת נוגעים אחד בשני. האלקטרונים שלנו דוחים אחד את השני בצורה כזאת שאין באמת מגע בין החלקיקים. המוח שלנו מפרש את זה כמגע, אנחנו מרגישים את זה, אבל בפועל תמיד נשאר מרווח, גם אם הוא קטן כל כך שרובינו לא מצליחים אפילו לדמיין אותו. באותה מידה, אנחנו אף פעם לא נוכל לחדור לנפש של אדם אחר. עם כל ההזדהות, האמפתיה ואפילו האהבה אנחנו אף פעם לא יכולים באמת להרגיש את מה שהוא מרגיש. ואף אחד אחר לא יכול להרגיש אותנו. זה מה שיוצר את הבדידות הנצחית שלנו.
משפחת בואנדיה בספר מורכבת מהרבה דמויות כאלה, כל אחת והעולם הפנימי והייחודי שלה. לכל דמות דרך משלה לנסות להתמודד עם הבדידות הזאת: עיסוק בפוליטיקה, מלחמות, אהבה, תשוקה, גידול ילדים, אומנות, אמנות, לימוד. כל אחד פועל בדרך אחת או משלב בין הדרכים. כל הדרכים שונות זו מזו וזהות זו לזו בעת ובעונה אחת. הכל נע במעגל ומגיע לסוף הבלתי נמנע שהיה ידוע מראש. ובכל זאת, כולם מנסים.

» ביקורות נוספות של לולו
» ביקורות נוספות על מאה שנים של בדידות - מהדורה מחודשת