ביקורת ספרותית על הנכדה של מר לין מאת פיליפ קלודל
ספר לא משהו

---

על הספר הזה שמעתי מא' חברתי. היא סיימה אותו בדמעות ובהערצה ללא סייג לפיליפ קלודל. לכן הכנסתי אותו לרשימה "צריך לקרוא מתישהו", וחיכיתי. אני לא נוהגת לקנות ספרי קריאה, בוודאי לא כאלה שטרם קראתי, ולכן חיכיתי שיגיע לספריה. ובסוף זה קרה. תמר הספרנית הוציאה אותו מאריזת המשלוח, ועטפה אותו במיוחד בשבילי. מילא חצי שנה לחכות עד שיגיע לספריה, אבל לחכות חצי שבוע עד שיוכנס למלאי הספרים הרגיל כבר היה גדול עלי.

טוב, אז קראתי. זה לא לקח הרבה זמן, גם כי אני קוראת מהר, וגם כי זה ספר דק מאוד.

מה הסיפור?
מר לין, פליט בגיל כלשהו, מארץ אסיאתית כלשהי, לאחר מלחמה כלשהי שבה איבד את כפרו, את בנו, ואת כלתו, מגיע לארץ מערבית כלשהי, עם נכדתו התינוקת. הוא מתקשה להתאקלם, לא מוצא תמיכה או אמפתיה. רק אדם אחד , אלמן, שאינו דובר את שפתו, מצליח להגיע אליו וליצור איתו קשר אנושי.

ומה הבעיה שלי?
שזה מאוד ספרותי. מתוך רצון להיות אוניברסלי, כלל-אנושי, כלל-עולמי, הסיפור איבד את האנושיות שלו. כך לטעמי. לא ראיתי התפתחות בדמויות, ולא התפתחות בעלילה. לא מצאתי הרבה רגש בספר, ולא הרבה סיבות לקריאה. זה לא היה מהסוג של לזרוק באמצע, כי הבטיחו לי פאנץ' מפתיע בסוף. אלא שניחשתי אותו מראש, ולכן הוא לא הפתיע, וגם לא שינה את יחסי לספר בכללותו.

ומה הסיכום?
סתמיות כזאת לא קראתי מזמן, ולא ברורה לי ההחלטה של ההוצאה להשקיע בנייר יקר לכריכה, אך לא להתאמץ ולמצוא עיצוב מקורי עבורה. ובקיצור: אפשר לוותר.

» ביקורות נוספות של נצחיה
» ביקורות נוספות על הנכדה של מר לין