ביקורת ספרותית על מעופה של מרים מאת עומר זולפו ליבנלי
ספר טוב

---

לפני שנים רבות צפיתי בסרט התורכי המרשים "יול" של הבימאי ילמז גינאיי. שני דברים נחרטו בי מהסרט: המוסיקה הנפלאה של המלחין זולפו ליבנלי (כשלימים רכשתי את הפסקול המופלא של הסרט, בימים שעוד היו חנויות לקלטות ודיסקים), והתמונה המופלאה-מחרידה של בחור שהוטל עליו לרצוח קרובת משפחתו על רקע "כבוד המשפחה": הם הולכים בשלג, היא בצעיף צבעוני שצבעיו בולטים על רקע הלבן של השלג (האסתטיקה בסרט מדהימה), ובכפכפים. באיזשהו שלב הוא חומל עלייה ונושא אותה על גבו, ונוצר חיבור אנושי בלתי אפשרי בין שני אנשים שהתרבות והסביבה תיכנתו להיות בנתק והפרדה, שלא לומר דיכוי ורמיסה.
כשנתקלתי בספר ובשמו של ליבנלי על כריכתו - מאד הופתעתי והסתקרנתי, כי לא ידעתי שהוא גם סופר. ואכן, גיליתי שיש דמיון רב בין הסרט שראיתי לספר (למרות שככל שידוע לי שם הוא רק הלחין את הפסקול). משהו מאד חזק וצבעוני בתמהיל של ניגודים אנושיים, מיפגשים בלתי אפשריים ועם זאת הגיוניים ומתבקשים.
הספר שוזר את סיפורן של שלש דמויות שונות בתכלית - מרים, נערה כפרית פשוטה וניבערת ויתומה מאם, ג'מאל - גם הוא כפרי פשוט, בנו של מנהיג דתי, שהפך לחיל קומנדו ובמסגרת תפקידו היה מעורב בלחימה אכזרית בכורדים, ואירפן - משכיל ואיש תקשורת שחי את חייו בריקנות וזיוף. הדמויות מייצגות רבדים שונים בחברה התורכית ומשקפות את הפערים העצומים שיש בתוכה בין פרימיטיביות וקנאות דתית חשוכה לבין חילוניות ומתירנות (שדי הפתיעה אותי ועוררה בי תהיה אם גם בימינו זה כך). הסיפור חושף את מצבן המחריד של הנשים בחברה המוסלמית הפרימיטיבית.
תיאור הדמויות אמין למדי, וכולן עוברות התפתחות מעניינת. הסיפור מרתק והקריאה בספר מאד מהנה. למרות שחלק מהתכנים קשים, שורה על הספר לכל אורכו רוח אופטימית ואמונה באדם. ליבנלי מחפש ומוצא את האדם והאינדיווידואל שמסתתר בתוך האירועים הפוליטיים - מדוכא ונירמס על ידי החברה, אך מתפרץ דרך חלומות, משברים ורגעי חסד.
מומלץ.

» ביקורות נוספות של שועלה
» ביקורות נוספות על מעופה של מרים