ביקורת ספרותית על נוכחות כה ארוכה - כיצד איבד העולם הערבי והמוסלמי את יהודיו מאת נתן ויינשטוק
ספר טוב

---

נוכחות כה ארוכה – התעלמות כה ארוכה!

מתרחב הלב שעוד ספר משלים את קורות ההיסטוריה היהודית ולא מתמקד רק באירופה.
עוד פנס נדלק ומוסיף אלומת אור של ידע והבנה אל תוך המחסן האפל והנשכח, הנקרא ההיסטוריה של המזרח התיכון והמגרב.

הרי כבר בביטוי ה"מזרח התיכון" (הכל יחסי לאנגליה כמובן – מזרח, מזרח תיכון ומזרח רחוק), יש משום התמקדות מערבית שעם כל חשיבותה העצומה מעמעמת את כל השאר – ואם גם היסטוריה לא נשארה ממך, אז באמת לא נשאר דבר.
כי הרי הקיום שלנו כל כך ארעי כאן, והייחוד של האנושות הוא ביכולתה ליצור זיכרון קולקטיבי אלמותי בשפה ובכתב - אך אם אתה לא שם אתה לא קיים.

אם כן, נתן וירשוק תרם תרומה גדולה, בהחזירו לתודעת החיים כמיליון איש, יהודים, שלא חיו באירופה אלא תחת שלטונות העולם הערבי והמוסלמי, עוד לפני שהוא ידע שהוא כזה.
הוא הוסיף דפים רבים שהיו צריכים להיות חלק בלתי נפרד מספרי ההיסטוריה שלנו, ומלימודי ההיסטוריה שלנו כבר בבי"ס.

בלעדי אנשים כמותו מיתוסים, בורות ואי ידיעה פושים בחברתנו, ומעצבים אותנו ואת דעותינו בדרכים שלא בטוח שהיינו מסכימים להם לו רק ידענו.

כי את ליל הבדולח והסופות בנגב כולם מכירים, אבל לא את הטבח באיראן, אפגניסטאן, לוב, אלג'יריה, מרוקו, וגו'
כי את האנטישמיות הצרפתית, הגרמנית, והאירופית בכלל, אנחנו לומדים ללא הרף, אך מתעלמים מהעמים השמים שסימנו את בגדינו, תפלו עלילות דם, ושרו "אטבח אל יהוד" (אום כולתום 1967).
כי את ההיסטוריה הבית ספרית של יהודי עיראק ותימן מתחילים בעליות עם השמות התנכי"ם ורבי הקסם – אך רב הילדים לא יכירו את הפרהוד, וחיסול יהודי צנעא
כי הבילוי"ם אמנם סמנו התעוררות וחזרה לא"י, אבל צריך קצת יותר פרופורציה היסטוריוגרפית הגיונית בין פעולה של חמישים איש לבין עלייה של מאות מיהודי תימן לפניהם
וכי בטעות וכחרב פיפיות מחשיבים את "תור הזהב" בספרד כתקופה של סובלנות, אחווה וידידות יהודית מוסלמית – (טעות שמשתמשים בו היום מוסלמים כדי להראות כמה הגונים הם, אם רק היינו מסכימים לשבת איתם יחד במדינה אחת תחת שלטונם) – בעוד ש"תור הנסבלות" היה שם מתאים יותר.

ועוד הרבה הרבה...
אין בכך כמובן כדי לבטל את כל המחקר הנפלא שקיים היום על תולדות העם והמדינה, אבל בואו ונשלים את התמונה לתמונה רחבה ושלמה יותר, ונכניס לנרטיב ולהיסטוריה שלנו יותר, כי זה מה שבאמת קרה.

אז אני שמח.
אבל אשמח יותר כשמדף הספרים ההולך וגדל, שמספר על ההיסטוריה שלנו ולא רק ממבט אירופי (חשוב ככל שיהיה) אלא מזרחי ומגרבי גם – יעלם!!!
לא חלילה כי לא יכתבו ספרים כאלה, אלא כי יהיה חלק בלתי נפרד מספרי ההיסטוריה הכללית שלנו, והם ישכנו על אותו מדף, עם אותה תווית – ולא במדף נפרד במעבר הבא בספרייה.

לא רק טוב יש בספר - הוא לא ממש נגיש לקהל הרחב, כי הוא מתמקד בעובדות ומתקשה לספר סיפור עם שאלת מחקר ברורה, והתקדמות בה עד למתן תשובה – המסר חבוי בין דפי הספר ורק בסוף מרמז המחבר על תובנותיו.
את זה תצטרכו לעשות בעצמיכם, לאחר שתכירו את העובדות שוירשוק פורס לפנינו.
הספר לעיתים נראה כמו המחקר שלפני שנכתב הספר, וזקוק ליד עריכה אוהבת, וחיבור העובדות עם סיפור מרתק – ואיפה התמונות? מפות? טבלאות? – אוף!

אבל עם זאת חשיבותו עולה על חסרונותיו, וכולי תקווה שימשיך את הגל הזה של היסטוריונים, שמפנים עוד ועוד אור למקומות שהוחשכו וכמעט נשכחו.

ספר חשוב וטוב!

» ביקורות נוספות של ניר
» ביקורות נוספות על נוכחות כה ארוכה - כיצד איבד העולם הערבי והמוסלמי את יהודיו