ביקורות ספרים על הספר שלוש מעטפות - כתר מתח #

מריץ׳ ורץ׳ יוצא ריץ׳ רץ׳. משתיקת הכבשים ומהמקרה המוזר של הכלב בשעת לילה יוצאות 3 מעטפות בריח של אור כחול... ספר המתח המקורי ביותר שקראתי עד היום (פשוט את תא לחץ, גם כן של ניר חצרוני) שמעתי כספר שמע... הספר נקרא בשקיקה חסרת מעצורים (כדאי לפנות מספיק שעות פנויות מרגע שהתחלתם). העלילה משלבת קריאה ביומן של סוכן מוסד שנמצא איפשהו ברצף האוטיזם שנכתב עד לפני עשר שנים מיום התרחשות הספר ובמקביל את זמן ההווה של מי שקורא ביומן ותגובותיו לקריאה. הדמיון (החולני?) של ניר לא מפסיק להפתיע וגורם לך לנסות לנחש מה עוד הוא מסוגל לשלוף מהכובע (ללא הצלחה). בספר תא לחץ ... המשך לקרוא

GNOLT

3 מעטפות, ניר חצרוני את הספר הזה קראתי לפני יותר משנתיים כך שלא זוכר את כל העלילה. איזה כיף לקרוא ספר של מישהו מהתעשייה שלי (למרות שאינני מכיר אותו). סוגה: מתח שב"ב/מוסד במילה אחת: מתח/אימה ישראלי טוב. דירוג: 4 כוכבים. בקצרה: שלוש מעטפות הוא רומן מתח אפל שבמרכזו סוכן מטורף ואלים שמשדר נופת צופים כלפי חוץ. כשקראתי את הקטע שמתרחש במרתף (בלי ספויילרים), לא יכולתי שלא לדמיין את חניבעל לקטר. מתח: לא זוכר אם יש קטעים מתים, אבל אני זוכר שהספר קולח ומותח וקשה להתנתק ממנו. טכנולוגיה: מתאים גם לטכנופובים. אלימות: יש נגיעות של אלימות קשה וסדיסטית. לא מתאים לנוער. ... המשך לקרוא

Mero

אני לא אוהבת ספרים של בנים. למרות שאיני סמל הנשיות הקלאסית, אני גם לחלוטין לא טום בוי. לא עושה לי טוב לקרוא תיאורי אלימות ואקשן מופרזים, סרטי פעולה הם לגמרי מחוץ לתחום בשבילי, וסיפורים זוועתיים על סוכנים, חיילים ואנשי שב''כ למיניהם – גורמים לי להתרחק מהמדף שלהם בספריה. השאלתי את שלוש מעטפות רק בגלל שידעתי שניר חצרוני הוא סימנייתי, זכרתי במעומעם תגובות חביבות שלו בכל מיני מקומות באתר – ורציתי מאד לתת לספר הזה צ'אנס. ונתתי. קראתי אותו עד הסוף. אם לא היה מדובר באיש סימניה הייתי מחזירה לספריה אחרי עמוד עשרים. נצחיה כתבה ביקורת על הספר והבהירה שם: ניר, ז... המשך לקרוא

קריקטורה

מכירים את זה שיש בשכונה ילד גוזמאי, כזה שקרן שיש לו סיפורים מופלאים ובלתי אמינים בעליל, אבל מה... מרתקים. אני זוכר שבשכונה היה לנו כזה, אורן, ואף אחד לא העמיד אותו על אי דיוקיו הגזמותיו והמופרכות של הסיפורים שלו. אף אחד לא ניסה לתפוס אותו בשקר, לחפש פרצות במעשיות- לחשוף אותו. הסיבה שאף אחד לא הפריע לו זה שהסיפורים שלו היו מדהימים, מרתקים מפליאים ומעניינים כאחד. אז למי בעצם אכפת אם הוא לא באמת מקום שלישי בארץ בג'ודו והוא לא הכניס אינפוזיה לעצמו במקלט כי הכיש אותו נחש... כל שעניין אותנו שמעיין הספורים ימשיך לנבוע. יש כל מני דברים בסיפור של ניר שגרמו לי להרי... המשך לקרוא

קורא כמעט הכול

יש הרבה אנשים שאני צריכה להודות להם אבל נתחיל בקטן. לחברה שלי- שהייתה בהשקה של הספר, קנתה את הספר ואמרה לי לקרוא את הספר. לאבא שלי- שקנה לי את הספר. לניר חצרוני- על הזמן שהוא השקיעה בכתיבת הספר. תמיד אומרים שצריך שהדמות הראשית בספר לא תהיה משעממת. ניר חצרוני הלך רחוק ולא רק שהדמות שלו לא משעממת היא מאוד קיצונית. אני לא התחברתי לדמות הראשית, אני מקווה שכול מי שקרא את הספר לא התחבר אליה. אני גם מקווה שאני לא היחידה שקראה את הספר ובקטעים מסוימים התפוצצה מצחוק. יש לי עוד הרבה דברים לכתוב אבל כתבו כבר הכול! אין לי מה להוסיף חוץ מ- !תקנו את הספר הזה! רגע ... המשך לקרוא

blonderwoman

בואינג 737. אורכו של המטוס מהחרטום ועד המייצב האופקי הוא 28.63 מ'. משקל כ 70,000 ק"ג. נדרשים: אטמי אוזניים כיסוי עיניים מסיכת אב"כ 1000 יורו ג'ריקן דלק גפרור/ מצית מכונת זמן שתחזיר אותי לפחות שעתיים אחורה. אלה המחשבות של מישהי שקראה את "3 מעטפות" של ניר חצרוני, בטיסת לואו קוסט לאירופה, כאשר הטיסה איכלסה כארבעים תיכוניסטים ישראלים מקסימים. לא שחלילה אין לקבוצות מאורגנות של תיכוניסטים זכות לטוס, אלא שאני באופן אישי מעדיפה לא לטוס איתם, אלא שאף אחד כמובן לא שאל אותי. באוטובוס המעופף היו שלושה מושבים בכל צד וכך כל זוג שטס, נאלץ לאמץ לכמה שעות תיכוניסט פרטי מ... המשך לקרוא

נתי ק.

**** גילוי (נאות, נגיד): אני לא אוהב שחברים, או אנשים שאני מכיר, מצליחים. אוקיי, תנו לי לתקן את האנדרסטייטמנט: כשחברים שלי זוכים להצלחה - מקצועית, אישית או כלכלית - אז מבחוץ אני אולי טופח על השכם, מחייך ומפרגן, אבל מבפנים אני מתמוסס לריר ירוק וחומצי, אפל ומתועב. הצלחה של חברים זה אחד הדברים המבאסים ביותר שיכולים לקרות לבנאדם, ולצערי יש לי לא מעט חברים מצליחים, אפילו מצליחים מאוד, וזה מדיר שינה מעיניי. הם כל מה שאני לא, כל מה שיכולתי להיות, אבל בגלל שנכנעתי לעצלות, ניוון ואנוכיות נוחה (ואולי כי, איך לומר את זה בעדינות, הם הדבר האמיתי לעומתי), אני צף איכש... המשך לקרוא

אלון דה אלפרט

בפעם האחרונה שנסעתי ברכבת הרים עצמתי את העיניים חזק חזק וחשבתי לעצמי וואו איך נהנים מהדבר הזה! זה נדמה כמו נצח עד שהרכבת באמת עצרה. ובסוף הילדה הבכורה שלי שואלת נו אמא נכון זה היה פשוט מושלם? לקח לי כמה רגעים להרגע ולנשום עמוק עד שזה יצא בשתי מילים: לא אהבתי!! זה היה מהיר מדי, "רץ" מפינה חשוכה אל פינה מוארת. קפץ מהמורות קדימה ואחורה. בערך כמו בספר. לא צלחתי את כולו או אפילו את חציו. הסצנות עברו מהר בלי שהצלחתי לעכל. אך הבנתי את הילד שהפך לנער ולאיש בוגר עם בעיות נפשיות כה רבות שלא טופלו בזמן מכיוון שהיה פשוט גאון. אנחנו כבני אנוש נוטים לחשובים שאם היל... המשך לקרוא

חני

פעם אחת, בשביל בילוי "ערב שקט ביחד", אישי הציע סרט. זו היתה המלצה חמה מחבר, ואני מקווה שתסלחו לי אם לא אציין כאן את שמו, או את מרכיבי העלילה של הסרט הזה, אני פשוט לא זוכרת אותם. מה שאני זוכרת מהסרט הזה הוא דם ואש ותמרות עשן. הגיבור עבר והותיר אחריו אדמה חרוכה. בכל פעם שהסרט התמקד בדמות מסויימת, להראות כמה הוא טוב, או נחמד, או לפחות אנושי, כבר היה אפשר לנחש שהסצנה הבאה תהיה פיצוץ המכונית שלו כשהוא בתוכה, או מציאת הגופה שלו טבועה בנהר, או קבורה באיזו מזבלה. אלימות נוראה ואיומה, ובלי טעם. בסוף הערב, עם הכתוביות האחרונות על המסך, האיש ביקש סליחה. הוא, אגב, נהנה מא... המשך לקרוא

נצחיה

יש כמה אסכולות של כניסה לבריכה. יש את התרמוסטטיים. הם מגששים, טובלים בזהירות כף רגל אחת לבדוק האם קרו המים, מתיישבים על שפת הבריכה ונכנסים לאט לאט כשאת פרצופם מכסה ארשת של סבל וכל גופם זועק "בררררר... איזה קור. בשביל מה אני צריך את החרא הזה עכשיו?" יש את ההיפותרמיים. הם זהירים, מחושבים ומתונים. הם אלו שיורדים במדרגות של הרדודים, אוספים מים בידיהם ומרטיבים את הזרועות ופלג הגוף העליון, ורק לאחר השוואת הטמפרטורות וחיסול כל שמץ של סיכוי להיפותרמיה, מתקדמים בצעדים קטנים ואיטיים לעמוקים. יש את האקסטרימיים. קבלו את האמיצים והנועזים! הם לא ... המשך לקרוא

שונרא החתול

1... המשך לקרוא

אורח

טוב, אנחנו בישראל, אז לכתוב ביקורת שלילית על ספר מתח ישראלי פירושו להסתבך עם הכותב הישראלי שעלול לירות בך, לחתוך לך את הצמיגים או פשוט לאנפרנד אותך ולהשמיץ אותך מלפני ומאחורי גבך. אז מה לעשות? לשקר? לכתוב רק ביקורות חיוביות או פשוט לעבור לביקורת של ספרי מתח יפנים? נו החיים לא פשוטים... מזל שקראתי את "שלוש מעטפות" של ניר חצרוני שדי פתר לי את בעיה בשלב הזה. הגיבור של "שלוש מעטפות" הוא סוכן 10483. סוכן 10483 אוטיסט (עוד מילה שאסור להגיד היום... אחרי שמציאו כל כך הרבה מילים "טובות") , הוא גאון, אכזרי, פרנואיד, נטול יכולת אמפתיה ואיש מסוכן וסובל עד מאוד. השילוב בי... המשך לקרוא

דוידי

מטורף. הזוי. מותח. ספר ביכורים טוב. קשה להניח מהיד. תנו לו צ'אנס.... המשך לקרוא

פשוט

לפני שבועיים נדדתי לחנות הספרים הקרובה (תודה לאל שהיא קרובה, החום של אמצע אוגוסט לא מאפשר הליכות למרחקים), את הדרך הזו עשיתי בעקבות ביקורת של זשל"ב על הספר שלוש מעטפות. זו הייתה הביקורת הראשונה (והיחידה בנתיים) שלו שהצליחה לשכנע עצלנית שכמוני באמת לקום מהכיסא או המיטה ולהזיז את עצמי במיוחד בשביל ספר ולא סתם להגיד שאלך בהזדמנות. כשהגעתי ראיתי ערימה גדולה של 3 מעטפות והתלבטתי אם זה לא טירוף של רגע, האם באמת אקרא את המותחן הראשון בחיי? 3 מעטפות הצליח להוות נקודת שבירה לבצורת הקריאה שלי, שבה לא הצלחתי לסיים אף ספר כבר יותר מחודשיים. ביום הראשון שקראתי... המשך לקרוא

הדס?

נתחיל בבדיחה. אמריקאי, אוסטרלי, בריטי וישראלי, נכנסים למסעדה. כל אחד מהם מזמין לעצמו כוס קפה ומתחילים לדבר על הא ועל דא. פתאום, נכנס זבוב לתוך כל אחת מכוסות הקפה של הארבעה. להלן הצעדים שנוקטים כל אחד מהם נוכח האסון שקרה: האמריקאי החסכן- מוציא את הזבוב מהכוס ושותה את כל הקפה שבתוכה, עד הטיפה האחרונה. לאחר מכן הוא אורז את חפציו, ומדדה באיטיות לכיוון היציאה מהמסעדה בהרגשה של פספוס והחמצה. האוסטרלי הבררן- לא רגוע, מעוצבן. בוחר שלא לגעת בקפה, זורק אותו לפח (יחד עם הזבוב) ויוצא בסערה מן המסעדה, בעודו מקטר שוב ושוב על השירות הלוקה בחסר ועל כך שהוא לא יאכל יותר ... המשך לקרוא

זה שאין לנקוב בשמו

נתקלתי בספר הזה במקרה בצומת. עברתי על מדף החדשים ופתאום תפסה אותי הכותרת "שלוש מעטפות". "מוזר" חשבתי, "הרי bloggy כתב ספר בהמשכים בשם הזה." לקחתי את הספר וקראתי את הכריכה האחורית. זה לא סתם אותו שם, זה בדיוק הספר של bloggy! ממש התרגשתי, כאילו שהספר גם שלי. לפני שלוש שנים וקצת הצטרפתי לסימניה. bloggy הצטרף קצת קודם. שנינו העלנו קצת סיפורים, ואחר כך כתבנו כמה סיפורים שטותיים בהמשכים. כשbloggy כתב את שלוש מעטפות אני כתבתי משהו משלי. הוא פירסם כמעט בכל יום פרק, וזה דירבן אותי לעמוד בקצב שלו. bloggy היה ממש הראשון שפירגן לכתיבה שלי כאן. רציתי לראות מי זה, וכך נחשפתי לסיפורים... המשך לקרוא

בלו-בלו