ביקורת ספרותית על שנת המבול - MaddAddam #2 מאת מרגרט אטווד
ספר טוב

---

אוקיי, אני אוהב ספרים כאלה. אני אוהב ספרים על סוף העולם, אני אוהב לקרוא על קטסטרופות שעשויות בסבירות כזו או אחרת להתרגש עלינו. אבל זה לא חכמה אני הרי "קורא כמעט הכול". קראתי ביקורת של אלון פה על הספר הזה (מזמן) וכרגיל בביקורות של אלון: אני בטוח שאהבתי את הביקורת, אבל לא תמיד אני זוכר אם אלון אהב או לא את הספר.... אני זוכר שהייתה בביקורת שורה על העדר רגש, או שהיה לוקה בחסר (מיד כשאסיים לכתוב את הביקורת שלי אלך לחפש שוב את זו של אלון, לראות שאני לא מבלבל). הגברת למרות שהיא כבר לא ילדה (בת 75) כותבת באופן מאוד משכנע וצעיר, וניכר שהיא עדין מאוד צעירה בנפשה.
כפי שכתבתי, אני אוהב כאלה דיסטופיות, הבעיה המפחידה בספר הזה, שהעולם שמתואר שם (לפני ואחרי מבול היובש) מאוד מאוד משכנע, ולא מדובר בהסתברות של 1:1000 שעלולה להתרחש קטסטרופה שכזו. קחו את המגמות שניתן לראות סיבבנו, תוסיפו לזה את התאגידים הענקיים, הרס הסביבה ביד גסה, שימו הכול על גרפים שכאלה, קצת אקסטרפולציה לינארית (למרות שהרבה מהתהליכים מתקדמים בקצב אקספוננצילי) והנה אתם צריכים להתחיל לדאוג. באמת לדאוג.
מכיוון שהדיסטופיה כה ראלית, וכתובה כה יפה, אני חושב שמדובר לא רק בספר טוב, אלה גם בספר חשוב, חשוב לקרוא ולחשוב, ולעשות.
אחרי שקראתי את "eating animals" של ספרן פוייר לפני 4 שנים, הפסקתי לאכול בשר, השאלה שאני שואל את עצמי עכשיו... "איך מתכוננים לקטסטרופה שתבוא...." (אל דאגה אני לא מתחיל לאגור אוכל- אולי אני צריך)

» ביקורות נוספות של קורא כמעט הכול
» ביקורות נוספות על שנת המבול - MaddAddam #2