אני חושבת שהספר גאוני ועוד יותר גאוני מי שתירגם אותו. אטווד יוצרת שפה יחודית משלה ואם היה לי המרץ הנדרש וקצת פחות עצלות הייתי קוראת גם את המקור. בכל מקרה ספר מיוחד ומאתגר שלא כל אחד יכול להתחבר אליו. אני לעומת זאת לא הפסקתי לספר עליו לכל מי שפגשתי.

לא קראתי את בז וניאלה אבל קראתי ואהבתי את שנת המבול. לאחר שנות הקורונה דבריה של מרגרט אטווד נשמעים כמו נבואה שאמנם לא התגשמה במלואה אבל כנראה תתממשש בעתיד הלא רחוק. לספר השלישי בטרילוגיה פחות התחברתי. עדיין כתוב טוב עדיין מרתק אבל איכשהוא פחות אמין ונשמע כמו אגדה למבוגרים שזה אכן מה שהוא. הסוף מאכזב משהו, למעשה הוא משאיר את הקורא בשום מקום אבל עם אותן תהיות. האם העתיד של האנושות הוא זן חדש של בני אדם - יפה תואר אבל עם יכולות חשיבה מוגבלות? אולי, מי יודע.

בסוף המבול הגיע, כפי שחזו הגננים, אנשי כת קיצוניים תמהוניים למראה, צמחוניים-טבעוניים המתמסרים לשימור הצומח, בעולם עתידני לא רחוק, בו המדע, הטכנולוגיה ובעיקר השיבוט הגנטי שולטים בכיפה. במרכז שתי נשים ששרדו את התופת משום שהיו בבידוד כפוי (נשמע מוכר) בדיוק כשפרצה הקטסטרופה. הסיפור מסופר מעיניהן של שתי הדמויות, ונע אחורה וקדימה ברצף הזמן, לפני "המבול" ואחריו. הסיפור מתקדם באיטיות-מה ולוקח קצת זמן להבין את הסדר העולמי בעולם הקודר שבראה אטווד. עולם אפוקליפטי, הנשלט על ידי תאגידים צמאי ידע וכח, ונטול מדינות, שכנראה הופרטו לגורמים, שבאופן מצמית לא מאוד רחוק מהעולם שלנו.

יצאתי מהספר בתחושה מעורבת. מצד אחד אטווד יודעת לכתוב סיפור, אפל, אלים, מדויק ועם הרבה תובנות על הטבע האנושי. מצד שני הסיפור מתקדם באיטיות יחסית, כאשר התמה המרכזית די בנאלית וקלישאתית, אם כי זה לא אומר שהיא לא נכונה: אל תתעסקו במלאכת הבורא או הטבע, בטח לא כאשר האנושות ברמה מוסרית כל כך רעועה. ודווקא החלק המעניין שמגיע לקראת השליש האחרון, מהיר וקצר מידי, לא מספק, וגם גולש פה ושם למחוזות הקיטש ולסגירת קצוות באופן מלאכותי משהו.

יש לציין כי הספר הזה הוא השני בטרילוגיה (הראשון נקרא "בז וניאלה"), אבל גיליתי את זה רק תוך כדי קריאה. ממה שהבנתי הקריאה של הספר הראשון הייתה עוזרת להיכנס לספר בצורה חלקה יותר, אבל בכל מקרה הוא עומד בפני עצמו.

רציתי לקרוא ספר ברוח הימים האלו, ספר חזק וטוב, משהו כמו 'כוכבי הכלב' המצוין, אבל יצאתי עם חצי תאוותי בידי.

אמא שלי תמיד רצתה שאני אהיה סופרת. זה לא קרה, ואני רחוקה שנות אור מכתיבה בימים אלו יותר מאי פעם. אבל אם הייתי סופרת- הייתי רוצה להיות מרגרט אטווד. היא כל כך חדה ונוגעת באופן מאוד מדויק בנושא שמאוד קרוב ללבי בשנים האחרונות- הנזק הסביבתי. העתיד לא ורוד בעיני, ומרגרט הולכת עם הספר מספר צעדים קדימה ומעלה לדמיון הקוראים תרחיש עתידי פסימי ביותר. קראתי את הספר באנגלית כחלק מהכנה למבחן באנגלית לקראת לימודים אקדמאיים (עברתי את המבחן! מגישה בקשה לתואר שני בשינוי סביבתי וקיימות גלובלית) ומיד אחר כך המשכתי לספר השני, ועכשיו אני ממתינה בסבלנות לשלישי והאחרון שיגיע לספריה. אני ממליצה בחום לקרוא בשפת המקור אם ניתן, האנגלית לא כל כך מסובכת. אחד הספרים הכי סוחפים ומרתקים שקראתי לאחרונה (חלמתי שאיש השלג מנסה לפתות אותי מינית, יותר מזה?), גדוש במשמעות ומעלה המון סימני שאלה על עתיד האנושות. מומלץ ביותר.

הספר הראשון של מרגרט אטווד שלא גורם לך למחלת ים ולא טחוז תזזית. נכון שהוא השלישי והאחרון בסדרה הוא הטוב ביותר. עלילה זורמת. תענוג אמיתי לאוהבי הז'נר.

זה לא רומן ולא ספר פנטזיה רגיל, בקצרה זה לא ספר רגיל כלל. החלק הראשון של הספר אחוז תזזית (מעניין מה עישנה הסופרת). קופץ מדמות לדמות ומתקופה לתקופה גם לי קורא ותיק ומנוסה איבדתי את דרכי (כמעט שלחתי לסופרת רטלין) לאט לאט מתגבשת העלילה לעוד בפר מדהים של סןפרת מיוחדת. כן צריך להיות בעל עצבי ברזל ולאהוב את הז'אנר וההנאה מהקריאה היא אדירה, אחרת תתרחקו בבקשה מהספר ...

ספר מצויין כתוב היטב, ברור לגמרי שמדובר בסופרת עתירת נסיון, מד"ב במיטבו.
רעיונות מעניינים וכתיבה קולחת ודמויות מרתקות.

עם זאת לא כל קצוות העלילה סגורים, והסיום קצת לא מובן.
אבל בכל זאת, אהבתי.

מגיפה בלתי מזוהה חיסלה את האנושות, האדם האחרון (כנראה) על פני כדור הארץ שורד בקושי לצד קהילה מוזרה של דמויי אנוש מסתוריים. הוא יוצא למסע חידוש אספקה ותוך כדי כך נזכר בחייו ובמאורעות הטרגיים שהובילו אל המצב.

מעבר לתרחיש הפוסט אפוקליפטי המצמרר בז וניאלה עוסק גם בניסויים גנטיים, ביו טכנולוגיה, סוציולוגיה ואף סמנטיקה. הכתיבה של אטווד סוחפת ומרתקת, לדמויות יש נפח ועומק ופשוט קשה להניח את הספר בצד - שמחתי גם לראות שמלאכת התרגום הופקדה בידיו האמונות של עימנואל לוטם שכדרכו לא מאכזב (ולשם שינוי לא מצאתי בספר אפילו שגיאת הגהה אחת...ייתכן שזה בגלל שהוא לא סווג בהוצאת הספרים כמד"ב ?).

יצירת מופת פוסט-אפוקליפטית מאת סופרת מוכשרת במיוחד. הספר מצטרף לרשימה הולכת ומתארכת של דיסטופיות משובחות, נראה שהנושא מוציא מהרבה סופרים את הטוב שבהם. לקרוא !

ראשית אציין שזהו הספר הראשון של הסופרת שנפל לידי.
שנית אציין שהתרגום נאה וקריא, תוך נסיון לתרגם מושגים בצורה נאמנת למקור ולא תרגום מילולי גרידא - זה כבר יתרון גדול.
שלישית - ספר קשה לקריאה, קשה לעיכול ומהנה מאוד במובן שהוא גורם לחשוב.
צורת הסיפור קופצת בכל פרק בין הזמנים ובין הדמויות, כאשר צריך לשים לב טוב מי הדמות המספרת, וכמו כל ספר טוב - הוא מתחיל מהסוף (או יותר נכון כמעט מהסוף), ההסבר למצב ההתחלתי מתקבל בערך באמצע הספר.
בחובה לציין - זהו בעצם הספר השני בטרילוגיה, אך הוא קריא בפני עצמו ולא מניח שהקורא קרא את הספר הראשון (בז וניאלה) (שאותו לא קראתי)
שורה תחתונה - ממליץ לחובבי מד"ב חברתי ודיסטופי, (לא לנוער)