מה קדם למה?
האם חוסר יכולת לטוות סיפור בלשי מרתק ומדהים הוביל את הסופר לבחור ברקע האקזוטי כתוספת שתייחד את הבלש שלו?
או שמא להפך, הרצון לתאר את החברה, הארץ, התרבות ההודית בספר קליל ושווה לכל נפש הוביל את הסופר לבחור בז'אנר הבלשי כמסגרת לספרו?

הבלש האקזוטי הוא שילוב.
הוא ספר בלש, אבל התעלומה שלו לא חייבת להיות מאוד מותחת, מקורית או מסקרנת.
ויש פורי החוקר הפרטי ביותר בהודו יכול להיות חבר של קלמן קימרלינג, חוקר פרטי בעזרת השם.
שניהם מתבססים לא מעט על גימיק: הרקע האקזוטי, הייחודי של הבלש, מה שמאפשר להם לחפף קצת בנושא התעלומה הבלשית, ובאופן כללי לכתוב ספר קליל שלא לוקח את עצמו מדי ברצינות.
במקרה של טרקווין הול, נראה שהוא באמת רוצה לתת לקורא טעימה מהודו. מנושאים כבדים כמו הפער בין המעמדות השונים בחברה, העוני, השחיתות, האמונה בגורואים מאחזי עיניים, מקומן של הנשים בחברה, עד לפרטים קלילים יותר כמו טקסים ומסיבות וסוגי מאכלים - כולם מוצאים דרך להשתלב בסיפור.
חלק מרכזי של הספר עוסק בדרכים השונות של אחיזת עינים בהם משתמשים שרלטנים כדי לצבור לעצמם כוח ומעמד של אנשי דת. מודה: היה לי קשה לעקוב אחרי חלק מהטריקים. ההסברים לא היו מספיק מובנים, או טכניים מדי בשבילי, ולפעמים טכניים מדי בשביל הסופר, ככל הנראה, מה שהוביל לתיאור חלקי מאוד או כזה שרק מספרים שהוא קיים, מבלי לפרט מעבר.
התעלומה לא מאוד מותחת, הפתרון לא מאוד מדהים (ואולי כן רק שלא הבנתי עד הסוף?), האווירה הצבעונית והאקזוטית היא זו שמשכה אותי לקרוא עד הסוף.

ראיתי בביקורות קודמות תלונות על כך שמילון המונחים מופיע בסוף הספר ורק כשהגיעו לשם - הבינו שהוא קיים.
אני מצאתי אותו מראש אמנם, אבל הדפדוף באפליקציית עברית לא נוח מספיק כדי לאפשר לי לקפוץ הלוך חזור עם כל הופעה של מונח לא מובן, והעדפתי להשתמש בכישורי הבנת הנקרא שלי כדי להסיק את משמעותם של הביטויים השונים.
הדבר היחיד שבדקתי בסוף הקריאה הוא פשר שמות המאכלים השונים המפוזרים (בנדיבות!) בין דפי הספר.
יצורף נספח מתכונים לאלתר!
או יותר טוב - יצורף טייק אוויי הודי!
אם כבר אקזוטי - אז עד הסוף.

קשים הם חייו של כותב ספרי בלשות.
יצירת דמות של בלש פרטי המייעץ למשטרה כאשר הם נתקלים בתעלומה בלתי פתירה (או פטירה במילים אחרות, אומר המרצה שלי ואנחנו צוחקים בנימוס) היא בעייתית, כי הקונספט הזה מוכר מדי לקורא הממוצע. מי לא שמע על ספרי שרלוק הולמס, הקלאסיקה הנודעת שזכתה לעשרות עיבודי קולנוע וטלוויזיה? בלתי אפשרי לכתוב ספר על בלש שלא יהיה קשור אליו. רוצה שהבלש שלך יהיה בריטי? חבל. מכור לסמים? לא מומלץ. בעל עוזר/שותף לדירה שהוא רופא? אתה יכול כבר לקרוא לספר "העתקה חסרת מעוף" וזהו.
גם אם אופי הבלש שונה לחלוטין משל מיודענו, אפשר להיות בטוחים שזה מכוון. כל אפיון של דמות בלש נשקל בקפידה אל מול אפיוני שרלוק וככל הנראה עשוי להיפסל על בסיס דמיון יתר. אני מסוגלת לדמיין סופר כלשהו חושב "נראה לי שהבלש שלי יהיה רווק, כי הוא מאוד מסור לעבודה שלו" אבל אז הוא מסתכל על השרלוקמטר ומגלה שהחץ מגיע לנקודה קריטית, אז מחליט שהבלש יהיה נשוי באושר עם ילדים ונכדים בפוטנציה.
בכל מקרה, בספר הנ"ל נעשתה עבודה לא רעה בכלל. תעלומה מסקרנת, כתיבה קולחת, דמויות מגניבות (גם אם בעלי שמות בלתי קליטים) ובלש חביב שלא מפסיק לאכול. כל זאת תוך תיאור ביקורתי למדי של הודו על פוליטיקאיה, אנשיה, התנהגותה ומאכליה. הרבה מאוד ממאכליה. מצא חן בעיני הדיון שהספר מנהל עם עצמו, על הקונפליקט של החברה בהודו בין המיסטיקה והרוחניות לבין הריאליזם והמדע.
בקיצור מה שרציתי להגיד זה שזה אחלה ספר. ושאין על שרלוק.

קצת מרגש להיות הראשון שכותב ביקורת:)

הספר הזה מבחינתי יוצא דופן בכמה מובנים, ובראשם העובדה המדהימה שהספר הזה טוב יותר מקודמו בסדרה, דבר נדיר למדי.

העלילה שוב משעשעת (לא, היא לא באמת "מצחיקה עד דמעות") וצבעונית, אוהו כמה צבעונית. ובקיצור- הודו.
ויש פורי ואמו כבדת המשקל (+ מטריה נגד שמש) פותרים במקביל צמד תעלומות, ויש פורי מנסה להיאבק בכוחות הרשע ה"על טבעיים" ואמו ואשתו מנסות את כוחן בלכידת שודדים...

הסיפור מזכיר סיפורים דומים של האושיה הספרותית שרלוק הולמס, בהם מתרחש פשע שבוצע כביכול ע"י כוחות על טבעיים, ולבסוף מגיע החוקר החרוץ למסקנה כי הכל רמאות וקנוניה.

טקרוויל הול רקח כאן תבשיל הודי מפולפל: רצח ע"י גורם על טבעי לעיני מספר עדים. (רצח הכולל ריחוף, צחוק, וחרב מתפוררת...)
ויש פורי מסרב להאמין כי מדובר במעשה כשפים ע"י קוסם/ באבא/ מקובל ופועל בצורה חכמה ומשעשעת לגילוי האמת.

מומלץ בחום!

הערה: גם כאן, כמו ב"תעלומת המשרתת הנעדרת" יש מילון מושגים בסוף הספר ורצוי להיעזר בו במהלך הקריאה.

מבחינה בלשית העלילה ככה ככה אבל הספר מתאר יפה את האווירה בהודו על מנהגיה מאכליה ואנשיה..כאחד ששהה 3 חודשים בהודו מאד מצאו חן בעיניי התיאורים הללו.גם השיטה לרשום כל מיני מושגים בשפת המקום מוסיפה לאוטנטיות של הספר.