"הבמה החשיכה, האגם בלילה, זיגפריד עם קשתו. סיימון התפתל במושבו, חסר מנוחה, אבל כל האחרים היו דוממים, מצפים. הוא תמיד חשב שאגם הברבורים הוא קיטש, בלט לתיירים, אבל כאן היתה לו משמעות אחרת. היה רפרוף של לובן, הבמה כולה פתאום מסתחררת בלבן, מזנקת, צפה. השתנקות שקטה חלפה בקהל, הנאה קולקטיבית, הכול כמו שצריך להיות, צעדי האצבעות המדויקים, הזינוקים רבי החן, יפים באופן לא מוסבר, העיר האפורה נעלמת, סטלין המט

במסגרת סדרת "how to" שאיפיינה את שני הספרים האחרונים שסיקרתי, הספר הזה צריך כנראה לקבל את השם המלבב "איך לבגוד באחיך" אבל במקום זה בחרו לקרוא לו "הסוכן". מה יותר תמים מפגישה של שני אחים לאחר חמש עשרה שנים שבהן לא התראו? מה יותר הגיוני, שאם האחד מהם מוציא לאור בארצו, והשני בעל היסטוריה רבת מעללים בארץ אחרת, שהם ייפגשו לצורך כתיבת הספר?

אלא ששום דבר לא פשוט. סיימון וויקס, מוציא לאור אמריקאי, נוסע

ספר טוב. בדומה לספריו של ג'ון לה קארה, אך לא באותה רמה, הסופר צולל לימי המלחמה הקרה ומנסה לתאר את חייהם של העריקים הבריטיים והאמריקנים במוסקבה של תחילת שנות הששים. מערכת היחסים בין 2 האחים ויקס - פרנק וסיימון - מחד העריק ומאידך אחיו שבא במטרה לסיים את כתיבת הספר והוצאתו לאור על איך קרה שפרנק ערק - אבל בסופו של דבר סיימון מוצא עצמו מעורב עד צוואר בעלילת עריקה הפוכה - ולא אגלה יותר - אחרים כבר עשו א