הביקורת נכתבה ביום שלישי, 4 בנובמבר, 2014
ע"י אלון דה אלפרט
ע"י אלון דה אלפרט
****
״הלו, אלון?״ היא אמרה בטלפון, ״ראיתי אותך באוטובוס והבנתי שאתה לומד בבצלאל עם חברה של שותפה שלי... אז לקחתי ממנה את הטלפון שלך. קוראים לי פאולה ומצאת חן בעיניי.״
גמגמתי משהו שניסה להישמע צנוע אבל יצא החוצה יומרני ומזוייף, וקבענו להיפגש. למרות שיש לי חולשה לבחורות דרום אמריקאיות, לא בניתי על משהו ארוך טווח. נכון, אולי יש לה קצת ביטחון עצמי, אבל רוב הסיכויים שהיא נראית לא משהו. קבענו להיפגש ב״מונא״. זה היה עוד הרבה לפני שהיה אפשר לקיים חקירה מקיפה בפייסבוק לפני הדייט כדי לא להיות מופתעים מדי בזמן אמת.
כשנכנסתי ל"מונא" כמעט נפלתי על הברכיים. היא היתה מהממת ביופייה. שיער שאטני חלק וארוך, עיניים ירוקות בורקות, מלוכסנות במקצת, פנים חייכניות על גוף גבעולי ותמיר ומבטא שמתחשק לחבק. הרבה מעל הליגה שלי. פאולה. דיברנו קצת, על הלימודים באוניברסיטה ועל פגישות עיוורות ועל איזה קטע שהיא העזה להתקשר ולעשות צעד דרמטי כל כך כלפי מישהו שהיא בסך הכול ראתה באוטובוס והוא לא, אני חייב להודות, משהו יוצא דופן.
השיחה התגלגלה לעשר דקות, אולי רבע שעה. מרגע לרגע השתיקות התארכו. היא הזמינה דיאט ספרייט. לא היה לי מה להגיד על זה. שאלתי אותה אם היא רוצה לבוא אליי הביתה לשתות יין חם עם קינמון וציפורן. היא אמרה שהיא לא שותה אלכוהול, אבל הסכימה לבוא בכל זאת.
היה מוזר ועקום ומביך. היא היתה באמת מדהימה אבל לא הרגשתי אליה כלום, אפילו לא משיכה מינית. בעיקר אדישות, שיעמום וקוצר רוח. הייתי כבוי ומגושם, ורק רציתי שהיא תמצא תירוץ ותלך. זה לא זרם. ישבנו בנוקשות פלסטית על המיטה ודיברנו, וחייכנו, וכלום.
בסוף היא באמת הלכה. כמה דקות אחרי שהדלת נסגרה שמתי לב פתאום שבטעות היא שכחה אצלי את הסוודר שלה. היה לו ריח טוב, אבל במקום לנצל את ההזדמנות ולהשאיר אותו אצלי כדי לחלץ עוד פגישה, רצתי אחריה ונתתי לה אותו. שלא תחזור.
כימיה איז א ביצ׳. כשאין, אז אין.
****
הספר הזה כתוב נהדר, כתבו עליו כמה ביקורות יפות ומפרגנות אבל למרות כל מעלותיו, לא הצלחתי להתקדם בו וליהנות. נראה שסבלתי מהמקבילה הספרותית של שתיקות מביכות. זה לא עבד בינינו, ונאלצנו להיפרד אחרי איזה מאה עמודים.
אולי בפעם אחרת. אולי.
****
40 קוראים אהבו את הביקורת
טוקבקים
+ הוסף תגובה
|
אלון דה אלפרט
(לפני 4 שנים ו-7 חודשים)
אולי. אולי הייתי מתחתן עם פאולה והיו לנו עשרה ילדים :-)
|
|
|
maore201
(לפני 4 שנים ו-7 חודשים)
ואולי היית פשוט צריך לתת לזה יותר זמן.
אם הייתי נכנע אחרי 100 עמודים (כשאני מרגיש שיש פוטנציאל) כדרך קבע בקריאותיי, הייתי מפספס את הספרים האהובים עליי ביותר... ל-300 כבר יש הצדקה ;) |
|
|
אלון דה אלפרט
(לפני 10 שנים ו-9 חודשים)
אני לא יודע על איזה סצנריו אתה מדבר, אבל כשאין כימיה, אז אין.
היום, אני מניח, לא הייתי נכנס לסיטואציה הזאת שאני מחוץ לה כבר די הרבה שנים. אבל היי, אני לא יודע. זה לא שאני כזה צדיק. לא תמיד חוסר הכימיה ממש הפריע לי, אם אתה מבין למה אני מתכוון. היו מקרים שהצלחתי לשכנע את עצמי שאני בכל זאת מעוניין, ולהיפך :-)
|
|
|
עוזי
(לפני 10 שנים ו-9 חודשים)
סיפור מענין. בפרספקטיבה של 15 שנה, גם היום פאולה היתה משאירה אותך אדיש?
|
|
|
חני
(לפני 10 שנים ו-9 חודשים)
Maybe you are just an old fashion
guy....
|
|
|
אלון דה אלפרט
(לפני 10 שנים ו-9 חודשים)
טוב, לא בדיוק סיכמתי את הספר :-) סתם את מערכת היחסים הפגומה שנוצרה בינינו.
אבל זה מה שאני מתאר פה בדרך כלל - לא על מה הספר אלא מה הוא העיר אצלי. גרפומניה #101.
|
|
|
רץ
(לפני 10 שנים ו-10 חודשים)
הסיפור מדהים - אבל מדהימה היכולת שלך לסכם את הספר בשתי מלים.
|
|
|
אלון דה אלפרט
(לפני 10 שנים ו-10 חודשים)
סחתיין, אפרתי.
|
|
|
אפרתי
(לפני 10 שנים ו-10 חודשים)
יחסים מסוכנים. אכן יצירת מופת.
|
|
|
אלון דה אלפרט
(לפני 10 שנים ו-10 חודשים)
זה היה לפני חמש עשרה שנה בערך (באמת, דוידי) - אז תרשי לי לצטט מפיה של גלן קלוז (באחד הסרטים הנפלאים בכל הזמנים) בנסותה לחנך את ג'ון מלקוביץ' הצעיר:
Beauty fades. Dumb is forever
|
|
|
אפרתי
(לפני 10 שנים ו-10 חודשים)
דוידי, ראה הוזהרת, הרמזים שלך נעשו עבים כחדקו של פיל, האם לי קראת מתייוונת, או שמא הפוך,
תאמין לי שקנאת סופרים יש בי, אבל קנאה בפאולה! אוהו!!! כמה טוב לאנשים שיש להם כרטיס ביקור כל כך יפה, והם לא צריכים להציג את עצמם: הי, שלום, אני איקס, חכמה, אינטליגנטית וגם יפה מבפנים...
|
|
|
סוריקטה
(לפני 10 שנים ו-10 חודשים)
ולו רק בגללך, דוידי, צריך היה לאפשר פה לייק לתגובות.
|
|
|
אלון דה אלפרט
(לפני 10 שנים ו-10 חודשים)
אורגוואית
|
|
|
דוידי
(לפני 10 שנים ו-10 חודשים)
אחלה ביקורת
גם אני לא הצלחתי לסיים את הספר שלקחתי בעקבות ההמלצה של אפרתי (אך לא טרחתי להאשים אותה כדי לא להרבות שנאה בעם ישראל בכלל ובין נשים וגברים בפרט שלא לאמר חרדים ומתיוונים וכבר אמר חחכם שקנאת סופרים לא מביאה משהו יותר טוב מסתם קנאה ואידך זיל גמור), אבל לא כתבתי משל כל כך יפה... (אני מקווה שזה משל ולא אמיתי כי לא בכל יום פוגשים ברזילאית ששמה פאולה...)
|
|
|
(לפני 10 שנים ו-10 חודשים)
נהדר..
|
|
|
אפרתי
(לפני 10 שנים ו-10 חודשים)
הוא גם ארוך, אז בשלב מסויים אתה אומר לעצמך: מה אני אקרא אותו עד הפנסיה?
|
|
|
אלון דה אלפרט
(לפני 10 שנים ו-10 חודשים)
תודה. אני חושב שאולי זה עניין של תיזמון, כמו כל דבר בחיים כמעט. משהו לא עבד לי, יותר מאשר הכתיבה הטובה כשלעצמה - אפילו טובה מאוד,
אבל לא היתה לי סבלנות אליו ולא השתוקקתי לקחת אותו לידיים אפילו ברכבת לעבודה. אם יש סימפטומים של נישואין בני חמש עשרה שנה כשיוצאים לפגישה שניה עם בחורה, זה לא מבשר טובות גם אם היא יפהפיה. באסה. אני בטוח שהספר איכותי. אולי בעתיד, אני לא פוסל את זה על הסף.
|
|
|
תמיד אוהב אותו
(לפני 10 שנים ו-10 חודשים)
לפעמים כשהכל נוח וטוב,באמת טוב אתה לא באמת יכול להנות מזה. (הכוונה לווא דווקא אליך,מר אלפרט הנכבד).
מה לעשות, שמרוב שהכל לעיתים נוצק לכדי כתיבה באמת מעולה, הקורא מרגיש שחסר לו עצמו משהו כדי להתחבר. גם לי זה קורה,ואז אני מתרגזת,כי אין לי את מי להאשים,רק את הטעם שלי :). נ.ב-אין ספק שהביקורות שלך מוצלחות ביותר. |
|
|
אפרתי
(לפני 10 שנים ו-10 חודשים)
אלון, כמו אצל פאולה, גם מאה עמודים של הכתיבה המהפנטת הזאת שווים יותר משלוש מאות
אצל אחרים. גם אם לא התחברת, כריסטנסן כותב גאוני כמו שפאולה מדהימה.
|
40 הקוראים שאהבו את הביקורת
