ביקורת ספרותית על הצוואה מאת ג'ון גרישם
ספר בסדר

---

גם לאנשים מאוד מוכשרים יש צדדים שהם פחות מוכשרים בהם.
בדרך כלל הם ינסו לעבוד בדבר בו הם מוכשרים .אבל לפעמים אפשר לקבל הצצה גם לצד הפחות מוכשר שלהם.למשל,מייקל ג'ורדן שחקן כדורסל טוב,יש הטוענים הטוב בהיסטוריה של המשחק,שהחליט אחרי 3 אליפויות לפרוש ולשחק בייסבול.בבייסבול הוא לא היה מוכשר במיוחד,בלשון המעטה,ואכן לאחר זמן הוא הבין לבד את הבעיה וחזר למשהו עושה הכי טוב - כדורסל.
כל ההקדמה הארוכה הזאת היתה בגלל "הצוואה" .גרישם סופר טוב ,אפילו מצוין כאשר הוא כותב על בתי משפט עורכי דין ,בקיצור עולם של חוקים.כתיבה על נושאים אחרים היא לא הצד החזק שלו (בית צבוע...).בצוואה אנו מקבלים סיפור שמצד אחד יש בו היבטים משפטיים וצידו האחר לא קשור כלל למשפט.והפלא ופלא ,החלק המשפטי מעולה ואילו החלק השני איום ונורא.

הספר נפתח במיליארדר שמחליט לנשל את יורשיו מצוואתו ולהוריש את הכל למסיונרית שלא ידוע איפה היא גרה.
מכאן ואילך חלק מהספר עוסק בעורכי דין של היורשים והערעור על הצוואה,והחלק השני (הגרוע) מתחקה אחרי המאמצים למצוא את היורשת המסתורית.

» ביקורות נוספות של הנסיך הקטן
» ביקורות נוספות על הצוואה