ביקורת ספרותית על ניצבת מאת אברהם ב. יהושע

---

ניצבת, אחת מיצירותיו הטובות של יהושע, שבורא כאן אווירת חלום העושה חסד עם הספר והופכת אותו ליצירה על זמנית. דמותה של נגה, נגנית הצ'לו המתמסרת לאמנות אינה יוצאת דופן כשלעצמה. נהפוך הוא - היא נתפסת כווירטואוזית מוזיקלית הנסחפת גם אחר סוגי אמנות נוספים. יש שיאמרו שסיומו של הספר מעיד על פתרונו של המספר לסוגיית הלידה, אך לדעתי אין זה המקום לשפוט את היצירה דרך הסיום. ביקורת זו מרדדת את הספר והופכת אותו לעוד טקסט לוקאלי, וחבל. הגיבורה אינה מתלבטת אם ללדת אם לאו, אלא חיה בשלום עם החלטותיה בעבר ובהווה. האם הפלת העובר בעבר הופכת אותה למישהי שאינה מגשימה את הנשיות או את האימהות בהתאם לקודים ישראליים מוסכמים, או שהיא מבטאת את הכמיהה הנצחית אל האמנות הניצבת בצורה אוניברסלית מעל לכול? הספר אמנם עוסק בהעדר, אך גם בממשות, במיקום במרכז וגם בשוליו, ובתוך כל אלה - יש לבדוק את הכפילויות, את היסודות המיתיים והתת-תודעתיים האומרים הרבה מעבר לעלילה החיצונית. בסופו של דבר, למרות התגובה המשפחתית-חברתית, נגה מחליטה להיות השחקנית המרכזית בטקסט אותו היא כותבת בעצמה.

» ביקורות נוספות של דובון
» ביקורות נוספות על ניצבת