ביקורת ספרותית על אני מלאלה - הנערה שנאבקה למען ההשכלה ונורתה על ידי הטאליבאן מאת מלאלה יוספזאי
ספר טוב

---

ספר מרתק, על המלחמה לידע וחינוך לבנות. כתוב בעוצמה משתנה, רב אספקטים.
העלילה היא על משפחה פשטונית בפקיסטן בתקופה של התהפוכות הפוליטיות של חמש עשרה השנים האחרונות: שלטון של מנהיגים, חלקם ישרים כמו משפחת בהוטו, האב זולפיקר עלי שהוצא להורג על ידי ה "יורש", זיאה אל חאק, וחזרת משפחת בהוטו בנזיר , שנורתה על ידי הטאליבן.
אחר כך יש סלט שילטוני של טאליבן, אמריקאים ושלטון אפגני רשמי.
הסיפור מתמקד במשפחה אחת שגיבוריה הם..ההורים: האב שפותח בית ספר ללימוד בנים ובנות, והאם התומכת בו באמונה שלימה.
אליהם מצטרפת מספרת הסיפור, הבת מלאלה שנסיבות החיים בעמק סוואט בפקיסטן , הובילו להתנקשות בה על ידי הטאליבן.
התנקשות זאת הפכה אותה לגיבורה בינלאומית.
אפשר לאמר כי הספר דן בזכויות אזרח, להתבטא ללמוד, לטעות ו..להיכשל, לילדים ובעיקר לבנות.
הפשטונים הם מוסלמים, שמנהלים סולם ערכים ומנהגים משלהם. כשקראתי עליו הבנתי כי ה"ביקורת" בעיניים מערביות לא מבחינה בגוונים התרבותיים.
למשל (ע 74): הסיבה שרק לעתים נדירות אנו אומרים תודה,מנאנה, מפני שאנחנו מאמינים שפשטון לעולם לא ישכח מעשה טוב,ואין ספק שיגמול עליו כמו על מעשה רע. על נדיבות אפשר לגמול רק בנדיבות. אי אפשר לגמול בביטויים כמו "תודה". ויש עוד דוגמאות.
האב מנהל בית ספר מתוך מגמה לחינוך מודרני שוויוני הן לבנים והן לבנות. בשיטות מודרניות כמו שיטת אדלר.
זאת הסיבה שכאשר מלאלה חוטאת בגנבה מחברתה, היא מאולצת ללכת ולהתנצל בפני החברה ומשפחתה. כשהאב רואה את מצוקת הבת, הוא יושב לידה ומספר לה על.. הטעויות שאנשים גדולים או גיבורים עשו בחייהם, הוא מסיים באמירה של גנדי : " אין טעם בחרות אם היא אינה כוללת את החרות לטעות".
בית הספר פתוח לכל והוא מדגיש את היכולת להתבטא בכתב ובעל פה.
כל זאת בחשרת ענני טאליבן, שמכסה אט אט את העמק והמדינה.
למרות שקראתי כבר על התנהגות דע"ש ושאר מני פנאטים,קטע זה מתואר נפלא ממבט של מסתכל חיצוני וההשפעה על השבט, המשפחה והפרט (מלאלה).
אנחנו לא נחשפנו מעולם מה מערכת ציווים מתוחכמת עושה לפרטים.
היא מתחילה מן הקל – פיתויים לבעלת הבית שבו שוכן בית הספר בשם הדת "הבנות צריכות להיות בהסתרה( בבית), קחי אותו ממנו ואנחנו נפתח לך מדרסה" שהיא לכאורה פניה אל השכל, ועוברת אל רציחות ועריפת ראשים - משטר הפחד.
כדאי לקרוא גם על המשחק והפוליטיקה האמריקאית, מבולבלת ומבלבלת בעלי ברית,משתנה תזזיתית,אינה יודעת להיות החלטית ולא להבחין היטב מי עמית ומי טורף אמיתי.
יש בספר גם תיאורים שאפשר לאמר עליהם :"סדנא דארעא חד הוא".
למשל: הגנרלים שמתחזים לנאורים, מכריזים על קידום החינוך, מקימים בתי ספר פיקטיביים, עם רשימת מורים פיקטיבית ותלמידים פיקטיביים, אבל הם מקבלים תמיכה מהממשלה.
או, הכפרים בעמק סוואט עוברים רעידת אדמה קשה ושיטפונות. הטאליבן מכריז כי זה עונש על קיום ריקודי בטן, ואילו עמותות "צדקה", מגייסות כסף שחלק ניכר ממנו הולך למגייסים.
הספר כתוב דינמי ורהוט, אינו נותן מנוח. יש בו רגעים יפים ומרגשים.
הוא לא קיבל את הציון המרבי, כי חלקים רבים ממנו (הפוליטיים), חשובים אבל אינם סיפוריים.
גם הסיום בבירמינגהם,שבו המשפחה עוברת שינוי אדיר, מאפגניסטן לאנגליה, אינו ברור ולא מפורט כמו החלק העיקרי שלפניו.
שווה קריאה.

» ביקורות נוספות של אורי רעננה
» ביקורות נוספות על אני מלאלה - הנערה שנאבקה למען ההשכלה ונורתה על ידי הטאליבאן