ביקורת ספרותית על המפנה - הבחירה #3 מאת אלי קונדי
ספר טוב

---

כמה זמן, לדעתכם, לוקח להפיל שלטון ששלט ביד חזקה מאה שנה?
ובכן, אל תתאמצו.
ל-"מפנה", הספר האחרון בטרילוגית ה- "הבחירה" יש תשובה קצרה וברורה לכך.
ולא שנייה אחת.
מספיק שיתגודדו אלף- אלפיים אנשים, ו...
הופ!
שלטון חזק ועמיד סר למרותכם.
בלי מלחמה, בלי דיונים, בלי איומים, בלי הסכמים.
הם שלטו, ועכשיו הם לא.

זה רק אחד מהדברים הלא אמינים במפנה.
זאת לא הולכת להיות קטילה, בכלל לא, הספר אמנם היה קצת איטי ונמרך, אבל הוא לא היה רע.
***
סיפור קטן, כי אני לא אדבר רק על ספר שחצי מהאתר לא קרא.
...

נולדתי למשפחה של שמאלנים.
זאת אומרת, כולם חוץ מאמא. היא מרכז נוטה לשמאל.
בכל אופן, גם הסבים, גם האחים, גם הדודים והבני דודים, כולם- שמאלנים.
וגם אני.

במהלך מבצע צוק איתן, אני זוכר את אבא מפוחד. כל הזמן מפוחד.
כשאנחנו הולכים ברחוב ואני שואל שאלה, כגון: "אבל למה שלא נוותר על השטחים?"
הוא השתיק אותי, ואמר שאשאל אותו במכונית.
כשראיתי בפייסבוק תגובות קיצוניות כגון; "מוות לערבים" הגבתי שכשהם כותבים את זה במקום פומבי, הם כמעט כמו הנאצים. ואולי לא כמעט.
ותנחשו מה? קיבלתי נזיפה ממשפחתי.
אבל זה לא רק זה. במהלך כל המבצע הזה, היה אחוז מסוים מהאנשים במדינה, שלא קיבלו זכות להביע דעה.
וכשסוף-סוף מישהו היה מספיק אמיץ בשביל להשמיע את דעתו, הוא קיבל איומים על חייו.

אני לא רוצה שהביקורת הזאת תהפוך לדיון פוליטי (אז בבקשה, לא לפתוח שיחות לא נגמרות על פוליטיקה, כי כל אחד כל כך בטוח בדעה שלו, שהוא מתכחש לכך שהשני צודק. בשני הצדדים.)
זה פשוט התקשר לי אל הספר.

בכל התקוממות יש מעין "השתקה". אז הפעם הצד "שלנו" סבל מזה, וזה טבעי, כי בטבע הרוב הוא שקובע. אני לא מתלונן. בכל התקוממות יש את הרוב, בעל הדעה הכללית, וכשהאחוז הקטן יותר מביע את דעתו, הוא ננזף.

הבעיה היא שב-"מפנה" זה לא קרה.
הכול קרה יותר מידי מהר.
הכול נגמר יותר מהר.
שום מלחמה.
שום מאמץ.
כל הסיפור נגמר בעמוד מאה, וכל שאר השלוש מאות עמודים הנותרים מלאים בשיחות פילוסופיות, שבמקום שיהיו מיוחדות, הן פשוט חוזרות על עצמן. עוד עמוד, עוד עמוד, ועוד עמוד.

מעולם לא המלצתי למישהו על הטרילוגיה הזאת.
זה היה משהו שרק אני מצאתי בו הנאה.

ואני באמת לא יודע למה אני נהנה מהדבר הזה, שהוא פשוט מחזור. קטעים משעממים ולא מובנים, רומן עלוב.

אם כבר מדברים על רומן, אני חייב לתת קידה לסופרת.
למרות שיש משולש אהבה, שני הבנים ש- "רבים" על הבחורה הם חברים, וכך היא מונעת מאיתנו קטעים מביכים בניחוח "דמדומים" וכל ג'אנקבוק (קרדיט לזשל"ב, אגב) אחר שיעלה בדעתכם.


הביקורת הזאת יצאה לגמרי לא מובנת.
אבל זה כי אני עדיין לא הבנתי.
אני אוהב את הספר הזה?
שונא?
חצי- חצי?

אני לא יודע.
באמת לא.



-אור-

נ.ב- סליחה על הביקורת העלובה .-.

» ביקורות נוספות של אור
» ביקורות נוספות על המפנה - הבחירה #3