לאחרונה התחלתי כמה ספרים שלא הצלחתי לסיים. כבד מידי, משעמם מידי, לא מתקדם, לא סוחף. אני די חסרת סבלנות ואם פעם הייתי נותנת צ'אנס ארוך מאוד או מתאמצת לסיים בכוח כי כבר התחלתי, היום אני פשוט לא מסוגלת.

אז אחרי כמה ניסיונות כושלים, הגעתי אל הספר הזה.

הספר עוסק בגיבורה ששמה בואז שלאחר שנים חוזרת אל בית ילדותה בו גדלה עם אמא קשת אופי ועצורה. יחסיה עם אמה מעולם לא היו טובים, היא מעולם לא הצליחה לפענח את האדם המסתורי שהייתה. במותה, הורישה לה האם את ספר המתכונים שלה. בואז, חוזרת בבגרותה אל הכפר הצרפתי הפסטורלי ומסתירה מהסובבים את העובדה שגדלה שם בתור ילדה. היא פותחת מקם קטן בצידי הכביש, שם היא מבשלת ואופה. אנו נעים בין ההווה של בואז כאישה בוגרת המגלה מחדש את אמה דרך המתכונים, לבין זיכרונותיה מהעבר כילדה במלחמת העולם השניה.

הספר מתחיל כפיוטי מאוד, כפר צרפתי קטן שבו אפשר ממש להריח את ניחוח המאכלים המיוחדים שבואז מבשלת. בקלות נזרקים ליקום אחר, מקביל. דמיינתי לי איזו מין סמטה אירופאית שבה החיים מתנהלים כסדרם עם מעדני בשר ביין, מאפים עם גבינות טובות ולחמים מיוחדים.

ככל שעלילת הספר מתקדמת ונוברת עמוק אל תוך עברה של בואז, הסיפור נהפך אפל יותר. סודות מתחילים להתגלות וקשרים עמוקים בין הדמויות נדמים כעת כמורכבים מתמיד. בולט במיוחד בשונותו בנוף הוא הקשר המתפתח בין בואז בת התשע לבין קצין נאצי אשר עוזר למשפחה בתמורה למידע שהם מעבירים לו. ישנו צל כבד על בואז ועברה המסתורי, על ימי המלחמה הקשים וההשלכות עליה ועל משפחתה. מערכת היחסים המורכבת עם האם, שבדרך לא דרך מוצאת איתה בואז נקודת מפגש רק לאחר מותה.

לקראת סופו של הספר ישנם כמה פרקים סוחפים עד כדי שניתן לדמיין אותם כסצנות אקשן מסרט פעולה. השתלשלות האירועים מפתיעה ומהלכי הדמויות מקבלים תפנית.

חמשת רבעי התפוז, הוא ספר שנוגע בפצע עמוק ומדמם של משפחה קרועה. משפחה שאינה ידעה מהי קירבה, אהבה, חום. משפחה שהייתה צריכה להתמודד עם הישרדות יום-יומית תוך הסתרה ופגיעה זה בזו. לפעמים ההשלכות לסוג כזה של קשר הן מיידיות ולפעמים ואפילו לרוב, מהדהדות ככאב חזק שנים קדימה.

הופתעתי ונסחפתי.

אהבתי, אהבתי ועצרתי נשימה עד לדף האחרון.
הספר כתוב היטב, מותח עד המילה האחרונה ופשוט יפהפה.
הוספתי לרשימה המאד קצרה של ספרים שאני תמיד זוכרת.

כמו עם האוכל הצרפתי, אי אפשר למהר עם הספר הזה. הוא איטי, מפעפע לאט דרך זכרונותיה של פרמבואז, אלמנה שקונה את החווה המשפחתית הישנה וחוזרת לכפר ילדותה מבלי לחשוף את זהותה. היא חוששת שחזרתה לא תתקבל בעין יפה בעיני תושבי הכפר, בעיקר הקשישים שבהם ודור שני שלאחר המלחמה, מכיוון שעזיבת המשפחה קשורה לאירוע טרגי שפקד את הכפר. בעזרת הזכרונות ויומן של אמה שקיבלה בירושה היא משחזרת את האירועים שקרו בכפר בהיותה בת תשע, בעת שהכפר היה נתון תחת הכיבוש הנאצי. היחסים בין הילדים לאמם, אלמנה צעירה וקשת עורף, הסובלת מהתקפי מיגרנה קשים, יחסים מורכבים וקשים, היחסים בין האחים שידעו עליות ומורדות ויחסים בין הילדים לדמויות נוספות, חלקם הרסניים, מניעים את הסיפור עד הסוף הטרגי.
לא יודעת למה, אבל הספר הזכיר לי את "האי של ארתורו" של אלזה מורנטה, אולי בגלל אותה הרגשת כבדות ואיטיות או בגלל דמות הילד שבמרכז, ילד שמרגיש זנוח ומחפש אהבה נואשות דרך מרדנות מתמדת.
ספר מומלץ למי שלא ממהר...

אגב, הספר משובץ מתכונים רבים של בישול צרפתי כפרי. מי שאוהב סוג של של אוכל צפוי לו תענוג.

ותודה למחשבות שקטל וכך סיפק לי עוד ספר לרשימת הקריאה:-)

ריח תפוזים חזק דומיננטי ומסחרר את החושים,
זה מה שגורם לאמה של פרמבואז לקבל מיגרנות
חזקות שגורמות לה ליפול למשכב בעודה מתמכרת
למורפיום, כה חזק הסבל.
וכך על ידי טריק וערמומיות קטנה של גיבורת
הספר בת ה-9 היא מנטרלת את אמה, כדי שהיא ואחיה
הגדולים יותר יוכלו להסתובב חופשיים בין
היער לבין חיילים גרמנים שעסקו בקומביניות
של איסוף מידע לגסטאפו על אנשים מהכפר,
בתמורת למסירת מוצרי מזון, בדים, ושאר מצרכים
שמשפחתה של פרומבואז היו זקוקים להם.
למעשה גם האם עושה מעשים דומים תמורת תרופות
ומזון. אלה הם חלק מהסודות של בני המשפחה
וחלק מהילדות של פרמבואז.
כמובן שהדברים לא מתגלגלים לפי מה שמתכננים,
ההסתרה, הסודות, בין הילדים לאם, חוסר השליטה
של האם בחייה ובילדיה, מובילים לסוף טראגי.
הסיפור נבנה לאיטו דרך זכרונותיה של פרמבואז
החוזרת לכפר הולדתה, פוגשת שם חבר ילדות, מגלה את
ספר המתכונים של אמה שניתן לה בירושה כאוצר יקר, המתכונים מגרים ביותר,
של אוכל צרפתי ליקרים עוגות ריבות.
ולידם כתבה אמה כעין יומן
אישי שהסודות הכתובים בו מפוענחים לאט לאט.
השיבה הביתה כרוכה בקשיים מצד מתחרים מסתוריים
הזוממים להרחיקה מביתה ומהמסעדה שפתחה שם.
ישנם גם קרובי משפחה שהפכו לאויבים.
הכל בדיעבד קשור וחוזר לעבר.
הסופרת ג'ואן האריס כותבת סיפור מתח מר-מתוק
איטי ויפה. שאין בו קטע משעמם אחד.
על הסיפור האישי של משפחה בכפר צרפתי קטן
תחת הכיבוש הגרמני של ימי מלחמת העולם השניה.
ארועים שרודפים ארועים הגורמים לטרגדיה
אישית ושל הכפר כולו.
הנאה צרופה ומובטחת.

בשביל הספר הזה צריך סבלנות.
אמנם הספר צבעוני, מלא מתכונים, ריחות וטעמים, מתרחש בעבר ובהווה, אבל העלילה לא רצה, והסיפור מסופר אט אט.

זהו סיפורה של משפחה בכפר קטן בצרפת בתקופת מלחמת העולם השניה. הסיפור מסופר מפיה של בת הזקונים במשפחה כאשר היא כבר בת 60, ומלא בפלשבאקים [יש מילה עברית לפלאשבק?]מילדותה.
הסיפור כולו נסוב סביב "תעלומה" שאמורה להחזיק את הקורא מרותק עד סוף הספר- מה קרה בכפר בסוף המלחמה שבגללו עזבו בני המשפחה את הכפר? ואכן כך- קראתי את הספר בשקיקה, מצפה כבר לפתרון. מה חבל שהמקרה לא כלכך מרשים כפי שהמחברת גרמה לנו לחשוב.

סה"כ זהו ספר מעניין, קריא מאוד ונוגע בנושאים מרתקים כגון אכזריות של ילדים, יחסי משפחה, אהבה ראשונה, עקשנות ועוד.
כדאי, לא חובה.

סיפור על כפר צרפתי קטן ועל אשה מבוגרת, בת 65, המסופר בשנת 1998.
בגיל 9, בשנת 1942 היתה פרמבואז דרטיגן ילדה בת 9. חיה עם אמה, אחיה ואחותה בחווה כפרית, לאחר שאביהם נהרג בתחילת המלחמה. עשרות שנים לאחר שעזבו את הבית והכפר, פרמבואז, כעת אלמנה מבוגרת, חוזרת לביתה ולכפר הולדתה אבל תחת מסווה של שם אלמנותה ומבלי שאיש ידע כי היא הילדה ממשפחת דרטיגן.
ככל שהסיפור מתפתח נחשף טפח אחר טפח מההיסטוריה של הכפר ושל המשפחה, מהמציאות של חיים תחת הכיבוש הגרמני בכפר צרפתי קטן, ומכל האירועים שבמרכזם הילדים של משפחת דרטיגן ומה שהתפתח מהם. סיפור מיוחד ומקורי שמקשר בין מלחמת העולם השניה קצת לפני אמצע המאה, ובין שנות ה- 90 המאוחרות וסוף המאה העשרים. רק בסיום הסר נחשף לעיני הקורא הסיפור כולו וכל מי שהיה מעורב וקשור לו.
ספר טוב, מעניין, מהנה ונקרא בשטף.

ספר טוב שמספר על כפר צרפתי בהווה ובעבר. על טוב ורע שמשתלבים ביחד, ואין לדעת מי הטוב ומי הרע, על משפחה, לטוב ולרע, על חברויות שמתפרקות ועל חברות אמיתית שנמשכת שנים, למרות הכל.

מתה על ספרים כאלה, גם עלילה צבעונית, יש למה לצפות והסופרת מצליחה להשאיר אותך שם, וגם עוד מקום על הכדור שלמדתי עליו בזכות הקריאה.
מפתיע בהנאה שמסב!

ממממ... הספר הזה עושה תיאבון ולא רק לאוכל.
עד כדי כך קל להישאב לספר הזה, לצלול פנימה לתקופה ולאוכל ולדמויות.
הספר מספר במקביל על הגיבורה גם בתור ילדה וגם אחרי 50 שנה תוך כדי חשיפה של סוד מהעבר (שאותי אישית טיפה איכזב בסופו של דבר).
באופן מפתיע ולא אופייני עבורי התחברתי יותר לדמות כשהיא כבר מבוגרת ולא לילדה שבה. משהו בה פשוט שובה את הלב, הצלחתי ממש לדמיין איך היא נראית ואפילו מה היא לובשת ואיזה ריחות יש במעדנייה שלה. מאוד אמיתי בעיני האופן שבו הילדות שלה עם האמא הפסיכית שלה השפיעה על האופן שבו היא שנים אח"כ יישמה את האימהות בעצמה.
ככה שאפשר להגיד שהרבה דברים אהבתי בספר, הרבה דברים דווקא מתחת לפני השטח, שלא שמסביב לעלילה הברורה של "יש סוד...מעניין מהו... בסוף תגלו שזה לא מה שחשבתם והנה נגמר הספר"
דווקא מבחינת העלילה טיפה התאכזבתי מהסוף אם כי אני חייבת לציין שלא הצלחתי לצפות אותו מראש וזה כבר מנחם.
שורה תחתונה: תקראו, תהנו, תאכלו...