ביקורת ספרותית על חמשת רבעי התפוז מאת ג'ואן האריס
ספר מעולה

---

ספר טוב, נחמד.
פרמבואז מספרת במקביל את סיפור ילדותה וסיפור זקנותה באותו הכפר. ריח הילדות, גדות נהר הלואר הזקן, השלווה, המרד והמאכלים הצרפתיים עולה בספר. בתור ילדה, משוטטת פרמבואז חופשיה, יחד עם שני אחיה הגדולים. האם, אישה קשה, חסרת רגשות ומתוחה, מגדלת לבד חווה ושלושה ילדים הרואים בה לב של אבן. האבא נהרג במלחמת העולם הראשונה. הימים הם ימי מלחמת העולם השניה אבל אין דבר שיזכיר זאת מלבד החיילים הגרמנים שבסביבה.
פרמבואז היא אישה, וגם ילדה, קשה עקשנית ומרדנית. היא נחושה במטרתה- למשל, מלתפוס את זאבת המים הזקנה, והיא רק ילדה בת תשע. אין לה מעצור. היא עושה דברים שגורמים להרהור על גבולות המוסר ועל אכזריות אצל ילדים. גם כשמולה עומדת אימה.
פרמבואז מהרהרת בזיקנתה על הדמיון בינה לבין אמא שלה.
האם סובלת בכאבי ראש, מיגרנות קשות שמשביתות אותה לחלוטין, לשעות עד ימים. ומתמכרת למשכחי הכאבים שלה. בינתים, הילדים עושים ככל העולה על רוחם.
בספר - על הקשר בין התפוז, החייל הגרמני, הטרגדיה של הכפר הקטן, וילדה קטנה בת תשע.
אני אהבתי. פחות או יותר.

» ביקורות נוספות של מישהי
» ביקורות נוספות על חמשת רבעי התפוז