ביקורת ספרותית על חמשת רבעי התפוז מאת ג'ואן האריס
ספר מעולה

---

כמו עם האוכל הצרפתי, אי אפשר למהר עם הספר הזה. הוא איטי, מפעפע לאט דרך זכרונותיה של פרמבואז, אלמנה שקונה את החווה המשפחתית הישנה וחוזרת לכפר ילדותה מבלי לחשוף את זהותה. היא חוששת שחזרתה לא תתקבל בעין יפה בעיני תושבי הכפר, בעיקר הקשישים שבהם ודור שני שלאחר המלחמה, מכיוון שעזיבת המשפחה קשורה לאירוע טרגי שפקד את הכפר. בעזרת הזכרונות ויומן של אמה שקיבלה בירושה היא משחזרת את האירועים שקרו בכפר בהיותה בת תשע, בעת שהכפר היה נתון תחת הכיבוש הנאצי. היחסים בין הילדים לאמם, אלמנה צעירה וקשת עורף, הסובלת מהתקפי מיגרנה קשים, יחסים מורכבים וקשים, היחסים בין האחים שידעו עליות ומורדות ויחסים בין הילדים לדמויות נוספות, חלקם הרסניים, מניעים את הסיפור עד הסוף הטרגי.
לא יודעת למה, אבל הספר הזכיר לי את "האי של ארתורו" של אלזה מורנטה, אולי בגלל אותה הרגשת כבדות ואיטיות או בגלל דמות הילד שבמרכז, ילד שמרגיש זנוח ומחפש אהבה נואשות דרך מרדנות מתמדת.
ספר מומלץ למי שלא ממהר...

אגב, הספר משובץ מתכונים רבים של בישול צרפתי כפרי. מי שאוהב סוג של של אוכל צפוי לו תענוג.

ותודה למחשבות שקטל וכך סיפק לי עוד ספר לרשימת הקריאה:-)

» ביקורות נוספות של נתי ק.
» ביקורות נוספות על חמשת רבעי התפוז