ביקורת ספרותית על חמשת רבעי התפוז מאת ג'ואן האריס
ספר טוב

---

ריח תפוזים חזק דומיננטי ומסחרר את החושים,
זה מה שגורם לאמה של פרמבואז לקבל מיגרנות
חזקות שגורמות לה ליפול למשכב בעודה מתמכרת
למורפיום, כה חזק הסבל.
וכך על ידי טריק וערמומיות קטנה של גיבורת
הספר בת ה-9 היא מנטרלת את אמה, כדי שהיא ואחיה
הגדולים יותר יוכלו להסתובב חופשיים בין
היער לבין חיילים גרמנים שעסקו בקומביניות
של איסוף מידע לגסטאפו על אנשים מהכפר,
בתמורת למסירת מוצרי מזון, בדים, ושאר מצרכים
שמשפחתה של פרומבואז היו זקוקים להם.
למעשה גם האם עושה מעשים דומים תמורת תרופות
ומזון. אלה הם חלק מהסודות של בני המשפחה
וחלק מהילדות של פרמבואז.
כמובן שהדברים לא מתגלגלים לפי מה שמתכננים,
ההסתרה, הסודות, בין הילדים לאם, חוסר השליטה
של האם בחייה ובילדיה, מובילים לסוף טראגי.
הסיפור נבנה לאיטו דרך זכרונותיה של פרמבואז
החוזרת לכפר הולדתה, פוגשת שם חבר ילדות, מגלה את
ספר המתכונים של אמה שניתן לה בירושה כאוצר יקר, המתכונים מגרים ביותר,
של אוכל צרפתי ליקרים עוגות ריבות.
ולידם כתבה אמה כעין יומן
אישי שהסודות הכתובים בו מפוענחים לאט לאט.
השיבה הביתה כרוכה בקשיים מצד מתחרים מסתוריים
הזוממים להרחיקה מביתה ומהמסעדה שפתחה שם.
ישנם גם קרובי משפחה שהפכו לאויבים.
הכל בדיעבד קשור וחוזר לעבר.
הסופרת ג'ואן האריס כותבת סיפור מתח מר-מתוק
איטי ויפה. שאין בו קטע משעמם אחד.
על הסיפור האישי של משפחה בכפר צרפתי קטן
תחת הכיבוש הגרמני של ימי מלחמת העולם השניה.
ארועים שרודפים ארועים הגורמים לטרגדיה
אישית ושל הכפר כולו.
הנאה צרופה ומובטחת.

» ביקורות נוספות של אנקה
» ביקורות נוספות על חמשת רבעי התפוז