אני לא ממש יודעת מה להגיד על הספר הזה..
לא הצלחתי להתחבר לדמויות. לאף אחת מהן.
הרגשות של כל אחת מהדמויות לא הייתה שם והרגשתי שאני לא יכולה לחוש את כאבן, כאילו היו קפואות. ישנה הדמות של "האישה השקטה" שהצלחתי לראות בי קצת ממנה, וישנה הדמות "הנערה הרועשת" שגם אצלה הצלחתי לראות בי קצת ממנה. ועדיין הן נראו לי קיצוניות מדי לטעמי. לגבי הדמות של "הגבר הבוגדני והילדותי" - לא הרגשתי סימפטיה אליו, למרות שהיה נראה שהתחנן לרחמים.
העלילה הייתה מאוד עמוקה ומאוד מציאותית. והייתה גם מאוד הזויה באיזשהו מקום.
יצאתי עם תחושה של בלבול עמוק לאחר קריאת הספר. התבלטתי אם לתת ארבעה כוכבים על העלילה העמוקה או לתת שלושה כוכבים, כי למרות העומק שבספר יצאתי עם תחושה של ריקנות. בערך כמו הדמות של "האישה השקטה" או אולי בעצם זה היה המסר של המחברת.
התלבטתי והחלטתי על שלושה כוכבים. לא התחברתי במיוחד. היה שם עומק והיה שם מציאות הזויה, אך היה חסר לי משהו.
לגבי הכריכה -
ישנו חלק באמצע הספר בה הדמות הנשית השקטה מתארת אותה, את בעלה ואת הכלב שלהם במעלית. עומדים דוממים ושקטים. ממש רציתי לשנות את הכריכה של התמונה הזאת שהאישה הבלונדינית מחבקת את הגבר לתמונה שהייתה לי בראש במעלית.











