לבד בברליןהנס פאלאדה6ספר מעייף... מאוד רציתי להתחבר, אבל קראתי משהו כמו מאה עמודים, ואני אוהבת לקרוא, אבל פשוט לא קרה הקסם שחיכיתי לו, לאור כל הביקורות והשבחים.
הזקן בן המאה שיצא מהחלון ונעלםיונס יונסון2ספר מקסים ומשעשע, לוקח מעט זמן להיכנס לראש שלו, אבל כשנכנסים, זאת חוויה כיפית ממש
החיים על פי לובקהלורי גראהם6החיים על פי לובקה סקירה והמלצה מאת דוריאן גריי לובקה היא אלמנה, לא מבוגרת במיוחד, שחיה בצניעות ובפשטות בכפר הקטן גורני שבבולגריה. למרות שחוותה שכול אובדן, היא שומרת על אופטימיות ושמחת חיים. לובקה איבדה בני משפחה אהובים, שנפטרו ממחלות שניתן לרפא בקלות באנטיביוטיקה, אך לרוע המזל טיפול רפואי מודרני לא היה נגיש בכפר הקטן והנידח.מקור הנחמה העיקרי של לובקה הוא השירה והמוזיקה. היא הסולנית והמנהיגה של חבורת הזמר המקומית, ''הסבתות מגורני'' שמבצעת שירי עם בולגריים מסורתיים. ההרכב זכה להצלחה מקומית, ואף הקליט אלבום ששבה את ליבם של חובבי מוזיקת נשמה אתנית באמריקה . באזז וקסלר היא רווקה לונדונית, אשת קריירה שלא זכתה עדיין לחוות אהבה. היא יחצ''נית של חברת תקליטים גדולה, ובגילה ה''מופלג'', 42, הפחד הגדול ביותר שלה הוא להזדקן ולהפוך ל''לא רלוונטית''. באזז מוכנה לצום ימים שלמים, להוציא הון על טיפולי יופי, ולעשות כל מה שנדרש כדי להשאר רזה ולשמור על מראה צעיר.כאשר חברת התקליטים מטילה על באזז את המשימה להתלוות ל''סבתות מגורני'' לסיבוב הופעות בארה''ב ובאירופה, היא לא מתלהבת כלל מהרעיון. המפגש הראשון בין באזז ללובקה ולהקתה קריר ולא ידידותי. לובקה השמחה בחלקה אוהבת את עצמה בדיוק כמו שהיא, כולל קילוגרמים מיותרים, שיניים חסרות ושאר ''פגמים אסתטיים '' שצורמים מאוד לעיני באזז , המטופלת ומנותחת למשעי.אבל מהר מאוד ההומור, האופטימיות והחמימות של לובקה כובשים את ליבה הקפוץ של באזז. לאורך המסע המשותף לובקה וחברותיה מגלות את אמריקה, פשוטו כמשמעו. ובאזז מגלה בעזרתן שאין גיל בו מאוחר מדי ללמוד לאהוב את עצמך. ולהיות מאושרת.ספר ''פיל גוד'' במלוא מובן המילה. מומלץ בחום.
החיים על פי לובקהלורי גראהם31מישהו זוכר את באלקי וקאזן לארי מ"קרובים רחוקים מאוד", קומדיית מצבים שרצה בטלוויזיה בתחילת שנות התשעים? באלקי, רועה צאן תמים וטוב לב מגיע לשיקגו מאי בדיוני ביוון, ונוחת אצל קרוב משפחתו לארי. לארי הוא אמריקאי קפוץ תחת שעובד כעיתונאי זוטר ובאלקי הוא... רועה צאן בור ועם הארץ (אך טוב לב, כבר אמרנו). בהתחלה לארי מת להפטר מהמטרד, אך בסופו של דבר נכבש בטוב לבו והסוף אמריקאי להחריד. לדעתי באותה תקופה היו לפחות עוד שתים שלוש סדרות באותו נושא פחות או יותר - מפגש של בור ועם הארץ מאיזה חור במזרח אירופה/ דרום אמריקה/ אפריקה עם העילאי והמתנשא ממערב. ובכן לקרוא את "החיים על פי לובקה" היה מבחינתי כמו לראות קומדיית מצבים אמריקאית משנות השמונים. במשפט אחד "אז אהבתי את זה, היום פחות". באזז וקסלר בת הארבעים ושתיים היא האחראית על מחלקת המוזיקה האורבנית בחברת תקליטים גדולה ומועמדת לפרס על מפעל חיים בטקס האורביז היוקרתי. היא רווקה, "מתוחזקת" וחושבת שהיא מתת האל לאנושות. למורת רוחה היא נאלצת להחליף עובדת שחלתה וללוות את מסע ההופעות של להקת "הסבתות מגורני", כשמה כן היא להקת סבתות בולגריות כפריות ששרות שירי פולקלור. המפגש בין הסבתות שחולקות שירותי בול פגיעה בכפר לבאזז החולקת את משכורתה עם מיטב חנויות המעצבים מולידה השתלשלות האירועים דומה לזו המתוארת בפסקה הקודמת. הדמויות מוגזמות (בכוונה אני מקווה) והמסר הוא להראות שאין צורך לתכנן והחיים יכולים לקבל תפנית בלתי צפויה וחייבים להסתגל. הספר זורם וקולח, אך מלא סטריאוטיפים והבחנות בשקל. בשביל פרודיה הוא בסדר, אבל בעיניי לא פסגת הז'אנר.
החיים על פי לובקהלורי גראהם2עריכה * עורכת * ערכתי*** סיימתי בליל שבת, תענוג עונג עילאי יייההה צלחתי עמדתי במשימה משמח אותי מאוד, שמחה הנני שזה לקח ממש רק לילה אחד בקושי, אחלה עיסוק למוח לחיים, אז מירה, אני מסכימה איתך, ראשית אני יכולה להוסיף ולומר שזה היה מעניין לקרוא מפי אישה על עולם נשי, שאמנם מתחכך המון עם המין השני אפילו... אופס... לא אעשה ספוילר... בקיצקוצ גם אני אוהבת לקרוא על תרבויות אחרות זה מרתק ומעניין אמנם אינלי מושג קלוצ בעולם המוסיקה שהיא כל הזמן מדברת עליו, ניחא הסיפור חמוד מאוד, השינוי בחייה של הגיבורה משמח מרענן מובן ואפילו מספק מרגיע מעודן ומרכך, ככה החיים צריכים להיות עבורנו, טוב אולי יהיה לי עוד מה לכתוב, בינתיים אני כבר מסיימת את נילי לנדסמן, בטוב וברע וזה שוב משמח שמצאתי מה לקרוא שיש לי לאן לברוח או איך לרענן את המוח תלוי איך מסתכלים על קריאה לעומת מדיטציה שינה תירגול יוגה פגישה עם אנשים, הכי חשוב זה איזון בחיים, גם הגיבורה של הספר לומדת לאזן / יום ראשון 15:24, 24.07.2022, בנוסף לכך אציין שאת העריכה עשיתי ב טלפון ♾️ טוח כל מה שכתבתי ביום ההוא שכתבתי וקיבלתי לייקים נימחק, אוף באסה אמיתית, לומדת לא לערוך מהטלפון כי ככה זה נימחק, דייי איזה באסה אמיתית. היה כאן יופי של סיפור, כתוב שכתבתי אותו לפני 3 ימים שזה אומר מה? שישי חמישי כנראה וואוו איך אזכור ואדע מה כתבתי אז בבוקר בצהריים כאשר כתבתי על עוד 2 ספרים נוספים: הורות כמעשה ניסים שאני בעיצומו של הספר ועל איורוודה ויוגה שאספתי מקבוצת אוגרות נשים לא אוגרות שכונתית, גם את הספר הזה אספתי מהרחוב עם עוד 4 ספרים כנראה ממש חמודים, חוזרת לקצת לקריאה יודעת שכרגיל סיכמתי את הביקורות ואת ה למכירה והתפעלתי התפלאתי השתהתי מהכמות הענקית של הקוראים שחיוו דעה לכאן ולכאן, ואכן ניראה ספר טיפשי ובכל זאת סיימתי אותו יופי טופי לי ולכם, בטוח ברכתי בכל הברכות ל סופ"ש חמוד, עכשו אברך ל שבוע קסמרפא מבורך ואעבור לספר שסיימתי הרגע, הללויה. אז 117 הצעות ו 24 ביקורות פשוט גם זה מתמיה כזו תנועה ענקית סביב ספר ממש לא באמת כזה משהו, חייבת להוסיף שכן האמונה שהחיים יכולים להשתנות מקצה לקצה.
החיים על פי לובקהלורי גראהם19**** טוב, אחרי משהו כמו מאה חמישים עמודים אפשר להגיד בביטחון כלשהו שהבנתי את הרעיון, קלטתי את הקונספט, שוכנעתי שוואלה, הספר בסדר והכול, אבל למה לחרוק שיניים ולהתעקש לקרוא אותו כשזה לא מהספרים האלה שיותירו אצלי חותם, שאביא אותם לאמא, שאמליץ עליהם לחבר'ה, שיש בהם משהו מעבר, שעושים לי טוב, שהתובנות שלהם משנות חיים, שייתנו לי משהו שלא ייעלם לחלוטין בעוד רבע שעה, שאפילו ביקורת אני אצטרך לחלץ פה כמו אוכל שרוף מהסיר החביב עליי. די, אין טעם. אידיאלים והכול, לא חייבים לקרוא כל דבר. אני מעדיף ליהנות. זה כמו הבחורות האלה שהייתי יוצא איתן לפני זיליון שנה, שאפילו הבטחה לא היתה בהן, ושנינו ידענו בלי לדבר על זה שאנחנו רק מעבירים את הזמן ביחד עד שיגיע הזמן לעבור הלאה. אז למה לחכות? אני לא אמצא את עצמי שותה יין לבד בשלוש בבוקר ובוהה לשמיים בבדידות. יש לי עוד לפחות עשרים ספרים שמחכים לי על המדף. וזה לא שזה ספר מעאפן. הוא בסדר. יש שיהנו ממנו, ולא אחשוב עליהם רעות. בסך הכול, הוא לא מזיק (שזה הכלל הראשון בקריאה ובעוד כמה דברים - do no harm). מפגש תרבויות בוראט-סטייל בין יחצ"נית מוזיקה לונדונית שחשה את עצמה סופיסטיקייטד לאללה, לבין זמרת פולק בולגריה גסת פנים עם שיני זהב וחכמת חיים, בסיבוב הופעות בבריטניה וארצות הברית, מה שמעורר אינספור היתקלויות "מצחיקות עד לדמעות" (אם אתם בעניין) ושיש בהן את החן הבנאלי שטמון בכל מפגש נפיץ (גם-עד-לדמעות) כזה, כי כידוע, אנחנו אולי חושבים שאנחנו אנשי העולם הגדול והפרוגרסיבי, אבל זה הכול זיוף, והאמת מתגלה במערומיה רק אצל אלה שזה לא התקלקל אצלם, בתרבויות שהחשבנו עד-לא-מזמן כנחשלות ופרימיטיביות, אך למעשה הן סוג של יהלום בלתי מלוטש שמציב מראה אותנטית אל מול פרצופנו האמיתי, הריקני והבודד. ****
החיים על פי לובקהלורי גראהם16עימות הוא הצורה הפשוטה ביותר ליצירת קומדיה. אתה מעמת שני אנשים שונים לגמרי וכבר כמעט לא צריך לכתוב דיאלוגים - הם יכתבו את עצמם. ספרים, סרטים, סדרות, ריאליטי - כל אלה חיים על עימותים בין טיפוסים שונים, לעתים זה מצחיק מאד, תלוי כמה מוכשר הסופר. הספר הזה שייך לז'אנר הזה. יש בו רווקה אמריקאית מעל גיל 40, החיה בלונדון ועוסקת ביחצנות של מוסיקה עכשווית ובלהיות "מגניבה", ויש בו קבוצת נשים מבוגרות מבולגריה, שזו הפעם הראשונה יצאו מהכפר הקטן בו חיו, והן רחוקות מהרווקה העצבנית כמעט כמו שאיכר מימי הביניים רחוק מאיש הייטק. ואז אתה מתרווח בכורסה, ומצפה להתחיל לצחוק. לא זוכרת מי או מה גרם לי להתעניין בספר הזה. הישגתי, קראתי והתחלתי לחשוב: מה גרם לסופרת למתוח גימיק חביב - עימות קטן - על פני 334 עמודים? כן, בהתחלה זה נראה נחמד, דיאלוגים שנונים וסיפור חביב. אבל הסיפור הרענן מתעייף ומחמיץ ככל שחולפים הדפים. את מי מעסיקה ההוצאה בכתיבת התקצירים בעמוד האחורי? אין לי בעיה עם מעט הגזמות לטובת הספר. זה לגיטימי. אבל לכתוב שזו סאטירה(!) מבריקה(!) הבוחנת התנגשות בין תרבויות(!) זו לא סתם הגזמה, זו בורות. אין פה שום סאטירה, אבל יש פה המון סטיריאוטיפים: באזזז, הגיבורה, היא רווקה בגיל מסויים, עצבנית, מכורה לכדורים , שומרת על משקלה באופן אובססיבי, תוקפנית ואומללה...לובקה היא בולגריה עם עודף משקל וחוסר שיניים, שלמרות שנולדה בארץ "פרימיטיבית" היא חכמה ואנושית...אולגה המתורגמנית קנאית לשם הטוב של מולדתה ושל היושב ראש הקומוניסט שנים אחרי שבולגריה הפכה קפיטליסטית וגידלה טייקונים ומאפיונרים משל עצמה...וכו'. הספר לא רע - הוא די נחמד. מסוג הספרים שקוראים כדי למלא פערים או כשתשומת הלב נתונה למשהו אחר. הוא לא מצחיק במיוחד - אבל הוא משעשע, אתה מקבל מנה גדושה של פרטי טריוויה על להקות רוק עכשוויות, וגם איזה שהוא מושג על ניתוחים פלסטיים שימושיים להסתרת הגיל ולהעלאת הדימוי העצמי המתכלה של אשה בשנות ה 40 שלה, שצעירותה היתה הנכס העיקרי שלה. אפשר לקרוא אותו אבל כדאי לוותר על השטויות הכתובות על הכריכה האחורית.
החיים על פי לובקהלורי גראהם9יש גבול דק מאוד בין לימוד על תרבות באופן סאטירי לבין פשוט להשתמש בסטראוטיפים כדי ליצור רייטינג. כאן מדובר במקרה השני. אני מניחה שהייתי אמורה להתלהב מההבדל העצום בין אופן חייה של באזז, גיבורת הסיפור, שמתעניינת בעיקר בתיקונים פלסטיים ומאהבים צעירים, יחצנות שעשתה בעברה וכל מה שאפשר לצפות מתעשיית הבידור, וכך נצפה מכל הבולגרים לדבר על כבשים ותרנגולות וגינות הירק שלהם ועל קפיטליזם. זה סיפור חביב מאוד אם רוצים להעביר זמן, היו קטעים שחייכתי ובאמת שלא באתי לקראתו עם ציפיות, אבל הרגשתי כאילו אני רואה את הסדרה הבריטית הישנה בה מלמדים מהגרים עברית וצוחקים על המבטאים והדת שלהם. ואללה, אולגה מזכירה את לובה. זהו, כמה אפשר? אז יש קליפטומנית ואחת שמדברת עם הכבשה, איזו בת שמתה להצליח באמריקה בכל הדרכים הלא נכונות ושירותי מאפיה בולגרית וגם קרובי משפחה משעשעים והתמודדות עם עבר במשפחה כזו... מלודרמה חביבה למי שפשוט אין לו מה לקרוא והוא חייב ספר קליל, וצוחק ממי שעוד מחקה מבטא רוסי. לא הפיל אותי. אגב- אם זה היה יוצא בשנה בה זה יצא באנגלית זה היה יותר רלוונטי! ברור שעכשיו זה לא זה.
החיים על פי לובקהלורי גראהם8ספר שמתאים במיוחד לשבת חורפית כמו זו. מאוד נעים לקריאה בתוך הפוך עם כוס קפה בתוספת קובית שוקולד או מרשמלו בפנים, או כוס תה עם מקל קינמון. מי שרוצה להיכנס קצת יותר לעולם הדמויות יכול להוסיף לכוס קצת וויסקי. אז התחפרו לכם בתוך הפוך ותיהנו מעלילותיה של באזז, קוגרית חובבת, מנותחת כרונית , שבהחלט מצליחה בתחומה. הבעיות שבהן היא נתקלת מוכרות כמעט לכל אשה עובדת, במיוחד בתעשיות שמעדיפות את העובדים גברים וצעירים (מי אמר היי טק ולא קיבל?). הבוס מתחמן אותה וגונב לה את הלקוחות לטובת עובדת צעירה יותר, שבמקרה נמצאת איתו בערכת יחסים. המלחמה המתמדת להוכיח שגם כשאת מזדקנת את לא פחות טובה מהצעירים שהגיעו אתמול. מיזוגים ורכישות- והשפעתם על העובדים בחב' הנרכשת והרוכשת. וכל הלחץ שאילו מיצרים. אל תצפו לדיון מעמיק בבעיות הנ"ל, אבל זה נחמד לשמוע שגם אחרים סובלים מהן, אגב, השיטות של באזז להתמודד איתן לא נראות לי מומלצות במיוחד, אבל הן משעשעות. הסוף קצת קיטשי לטעמי-טוויסט קטן ולא צפוי היה משדרג את הספר.
החיים על פי לובקהלורי גראהם8החיים על פי לובקה זה ספר מעולה! שני עולמות שונים נפגשים, מתנגשים ומשפיעים אחד על השני ללא היכר. מצד אחד יש לנו את באזז, הבחורה שהמציאה את זירת המוזיקה בה היא מתעסקת ועשרים וחמש שנים לאחר מכן היא מועמדת לפרס למפעל חיים, חיה על כדורי פסיכיאטריים, אחרי אינספור ניתוחים ואינספור בני זוג הרבה יותר צעירים ממנה. מהצד השני, להקת סבתות מבולגריה שמגלות את החיים שמעבר לכפר שלהן. כמה צחקתי בספר הזה ! הוא כולל את כל המרכיבים המוצלחים- אירוניה וציניות, אופטימיות ואהבה. היה תענוג לקרוא :) חוץ מזה, הספר מעניק זוית רעננה על החיים המודרניים שכה התרגלנו אליהם. התנגשות בין תרבויות עוד לא היה כה מצחיקה וכה מרגשת.
החיים על פי לובקהלורי גראהם4חמוד, קליל והגיע אלי בזמן. שטופה בסדרת ספרי אופל של רוברט ג'ורדן שהיה לי קשה להתנתק ממנה, ותוך חיפוש בספריה אחר הספר השביעי שהיה בדיוק חסר (מתוך 22 ספרים!!!!), ראיתי את "לובקה", והספר החביב החזיר אותי לשפיות ולעולם הזה. כפי שאמרתי קליל וחביב ואין צורך לחפש תובנות מיוחדות, כי גם אין, סתם תאור מסע הזוי במידה מסוימת עם להקת(?) בולגריות קשישות ואמרגנית ביצ'ית אמריקאית אחת ברחבי אנגליה וארה"ב. ספר מצחיק, לפעמים קצת מדשדש אבל סוחף. אליה וקוץ בה צריך לסבול את פרק הסיום האמריקאי-אופטימי-קיצ'י. מה יש לאמריקאים האלה עם "כולם חיו באושר ועושר עם הנכדים והנינים"?