כשריצה חברה למלחמה
בחוץ ירד גשם עגמומי, בשעה שבני ואני ישבנו בבית קפה בשולי הדרך, לפרידה אחרונה לפני הטיסה לחו"ל להשלמת לימודיו. העלנו זיכרונות, באמצעותם סיפרנו לעצמנו בטקס פרטי משלנו, על הרגעים היפים והקשים שעברנו יחד, שהפכו אותנו למחושלים, הגומעים מסלולי חיים.
הריצה המתישה שרצנו, במעלה ההר, לפני שנים רבות, כמבחן לסבולת וחווית החופש של אב ובנו, בה הבאנו את הגוף לקצה גבול היכולת, הפכה בהמשך להתנסות חיים הכרחית במאבק הישרדות לא צפוי. הריצה חברה למלחמה אחרת, בקרב על החיים עצמם.
כשחייך היו מוטלים על הכף לאחר פציעה ממטען צד, ברגעים בהם ההבדל בין החיים למוות היה כחוט השערה, גייסת אינסטינקטיבית את ניסיון חייך וחוויותיך כרץ בכדי לשרוד. מבלי שהתכוונת הריצה הפכה לכלי שהציל את חייך. הריצה היא המוטו המכוון אותך לאתגרים שהצבת לעצמך, מסייעת לך לצלוח משברים. כעת אתה בישורת האחרונה, סוגר מעגל, כמי שמבקש להיות רופא המטפל באנשים במצוקה, הנאבקים על חייהם. רוץ בן, רוץ, ברכתי אותך לשלום, לפני שנבלעת לתוך הטרמינל.
הספר לא שביר, מנסה לקשור בין חווית הריצה של לואי זמפריני, רץ אולימפי בעברו, לניסיון הישרדותו כניצול צוות אוויר באוקיינוס השקט, במלחמת העולם השנייה. האם חווית החיים של הריצה, הייתה גורם המפתח להישרדותו של לואי כניצול באוקיינוס ובמחנות השבי ?
לואי זמפריני, ילד אמריקאי ממוצא איטלקי, אחד שתמיד מצא את עצמו נרדף, כמי שמחולל מעשי קונדס, או גונב, את אנרגיה וההתרגשות הכרוכים בפשעים הקטנים הוא מסב לריצה. זאת הייתה הפעם הראשונה שהריצה הצילה את חייו. ניבאו לו גדולות, להיות הרץ הראשון שירד בריצת המייל את מחסום הארבע דקות האגדי. בגיל - 19, כנער הוא התחרה עם הגדולים, באולימפיאדת ברלין ב- 1936, דווקא במקצוע שהוא הוא לא התמחה בו, 5,000 מטר, הנחשב לריצה ארוכה, בה הוא עלה לגמר והיגיע שביעי. הצמרת העולמית והתהילה היו בהישג ידו של לואי יותר מתמיד.
אני מביט לתמונה ישנה בשחור לבן של לואי זמפריני, החותך את קו הסיום, הרחק מיריביו. אני מתרגש מעוצמת הריצה. לואי מרחף כמו אילה שלוחה, בעוצמה וקלילות, בסגנון המבליט כישרון. אני נפעם מההילה שהייתה לספורט באותה תקופה, כמבטא את גדלות הרוח האנושית, הבאה לביטוי בניצחונו הסוחף של לואי. יכולתי לשמוע את שאגת הקהל הקם על רגליו ויוצא מגידו.
שלוש שנים מאוחר יותר, פרצה מלחמת העולם שקטעה את הקריירה של לואי כרץ והפכה אותו לאיש צוות מפציצי אוויר. מטסו של לואי נפגע מעל האוקיינוס. הוא וחברי הצוות נאלצו לנטוש את המטוס, ומצאו את עצמם מטולטלים על הגלים בסירות זעירות, הולכים וגוועים. האם ניסיונו כרץ יאפשר ללואי להיות בלתי שביר, לשרוד חווית חיים בלתי אפשרית המביאה את הגוף והנפש מעבר לסף היכולות האנושית ?
לספר בלתי שביר יש נתוני פתיחה נפלאים, הוא מעביר את לואי דרך אירועים דרמטיים וסוחפים, המשבר הגדול, אולימפיאדת
ברלין, משם לואי הוטח אל המלחמה האכזרית, ולמאבק הישרדות באוקיינוס ובמחנות השבויים, ולבסוף הוא חזר הביתה, אודיסיאה מודרנית המבטאת תקופה רבת תהפוכות ואת לואי גיבורה, הנסחף לתוך מערבולת טירוף המלחמה. לורה הילנברנד מציבה שאלה גדולה, האם לואי יחזור שלם בנפשו מהמלחמה ?
השאלה הגדולה, היא חוזקת הספר, אך גם הסיבה לנפילתו למלכודת הקלישאה, הגורמת לו לעסוק בגיבורי תרבות אמריקאים כסטריאוטיפיים המשויכים כולם לדמות על אחת, ללואי כפורסט גאמפ. הוא נמצא בכל מקום, הוא גיבור ספורט שעלה ממחוזות העוני, הוא פטריוט גדול הלוחם בכוחות הרשע, נוקם את חרפת פרל הרבור, שורד בניגוד לסיכויים, חייל שחזר הביתה מהשבי הלום ואיבד הכל, אך מצא לבסוף גאולה באמונה באל. לואי גיבור העלילה, הוא פלקט הוליוודי הנעדר עומק. אומנם הוא מתואר על רקע תיאורים תקופתיים מרהיבים, אבל התחושה שלי הייתה שלא הצלחתי לחבור לרגשותיו, ולגעת בו כאדם, רץ ושורד. זהו סיפור עם פוטנציאל ענק, אך הוא מהווה החמצה מסוימת, הנובעת מבחירת המחברת בכתיבה שהיא יותר תיאור עיתונאי והיסטורי, עם אמביציה לעיבוד קולנועי, ופחות ספרות.
לואי גיבור עבר, מגויס כעת להווה המדכדך של אמריקה, בו הגיבורים הישנים מהווים מופת כמי שבהווייתם הדגישו את ההבדלים בין הרעים לטובים, את הגיבורים שצמחו מלמטה, והגדירו את גדולתה של אמריקה כאומה נועזת ופורצת דרך, או למי שהאירועים הגדולים גרמו להם להיות גיבורים נשכחים, שקמו כעת לתחייה על ידי הילנברנד המספרת לנו אגדה אמריקאית עכשווית.
להילנברנד סיפור חיים מרתק כשורדת מסוג אחר, היא חולה במחלת העייפות הכרונית, מחלה של הגיבורים העכשוויים, הגורמת לה להיות ספונה בביתה. מעולם היא לא יצאה לנופי העלילה. חלק ניכר מראיונותיה עם גיבור העלילה הקשיש ששרד, היו באמצעות אין סוף שיחות טלפוניות. התשישות, וכאבי המחלה שלה עצמה, סייעו בידה לכתוב על גיבור חולה, סובל ומיוסר. היא ערכה תחקירים מפורטים, הגורמים לספרה, למרות מגרעותיו, להיות נקודת מבט מרתקת ומוחשית על ההיסטוריה. דרך סיפורו האישי של אדם אחד, לואי זמפריני, לורה הילנברנד מחייה לנו בצורה מרגשת את העולם שקדם למלחמה, את נוראות המלחמה וניצחונה של הרוח האנושית.
רוץ לואי, רוץ. ..