“ג'ק זה שם חזק. שם עוצמתי. שם עם נוכחות וסקס אפיל. שם של גבר-גבר.
ג'ק באואר, ג'ק ריצ׳ר, ג'ק המרטש, ג'ק שפרד, ג׳ק רובינזון, ג׳ק ניקולסון, ג׳ק צימרמן, ג׳אמפינג ג'ק פלאש, ג'ק אין א בוקס, ג'ק דניאלס, ג׳ק בונד, ג׳ק אף קיי וגם ג'ייק גילנהול שהוא הג׳ק הכי שווה למרות שהוא בכלל ג׳ייק. אפילו לדבר הזה שיכול להרים משאית-חמש-טון קוראים ג׳ק.
הגבר הכי מסוקס ונחשק בסביבה לרוב יהיה ג׳ק. הוא עשוי ללא חת (אחרת הוא היה חג׳ק או ג׳קח), הוא ראש החבורה, הוא המנהיג. הוא זה שלוקח את המושכות לידיים וקופץ על הסוס אפילו כשיש רק חמור. הוא זה שנותן את הטון ועל פיו יישק דבר, והוא גם זה שיישק למי שבא(ה) לו כי הוא הרי ג'ק.
אז כשצריך שם עם עוצמה ונוכחות וחזון והנהגה ומסוקסות ומשיכה והסחפה וכריזמה, רצוי שזה יהיה ג'ק.
וזה מה שעבר בראשו של קן ברואן: אני צריך מישהו שיישא על כתפיו החסונות וגבו המסוקס סדרת ספרים שלמה, משמע אני צריך ג׳ק. אלא שלא היה צורך בג׳ק לספר במשקל אוויר שהוא כתב. אפילו ג׳וק יכול היה לשאת על גבו הפריך והשברירי את הספר השום-כלום הזה.
'משקל אוויר' כתבתי? אוויר נטול אוויר.
אבל הוא בכל זאת המציא את ג'ק. ג'ק טיילור. ג'ק הוא שם פרטי נפוץ וטיילור הוא שם משפחה לא פחות נפוץ, כך שאם נגייר את ג'ק טיילור נקבל גיבור ספרותי בשם דוד לוי או משה כהן. אם נגייר אותו עם אקצנט נקבל דיוויד ליוויי ומוזס קוהן. ואם נגייר אותו כהלכה נקבל יעקב חייט.
הג׳ק של קן ברואן אינו מושלם כשאר הג׳קים. יש לו המון בעיות ועוד יותר המון חיבוטי נפש. גם הגוף שלו חבוט כי הוא חוטף מכות פה ושם על ימין ועל שמאל על שוק ועל ירך. הוא כמובן שתיין ומסומם והבגדים שלו מטונפים (ולא רק אלה שהוא קונה ב-(Salvation Army והאוכל שלו מעלה עובש ואין לו עבודה ואין לו גרוש על התחת ועומדים לזרוק אותו מהדירה והחברה שלו זרקה אותו עוד לפני כן ומרביצים לו ושוברים לו את העצמות ומישהו מנסה להרוג אותו והחברים שלו הם בבואה שלו ואם יש עוד קלישאת שוטר/בלש/חוקר פרטי שלא הוזכרה פה זה לא בגלל שהיא לא הופיעה בספר אלא בגלל שיש גבול למספר הקלישאות שאני יכולה לשאת ולמספר העמודים שיכולתי לסבול. בקיצור: ג'ק טיילור מסתובב עם שלט בגודל של בר רפאלי באיילון שכתוב עליו 'קוראים לי ג'ק טיילור ואני במסע של הרס עצמי'.
הג'ק גם מדבר בלשון מברקית. כל משפט שלו מורכב ממילה וחצי שהיא גם נושא, גם נשוא, גם מושא ישיר וגם עקיף, גם הסגר וגם לוואי - והם משאירים טעם לוואי של סירחון ממאמץ. מילא המאמץ היה מצליח, אבל כל מה שנשאר ממנו זו הזיעה של מי שנותן פול גז בניוטרל ואפילו לא נשאר במקום אלא רק מדרדר ומדרדר. יאללה, שיתרסק כבר.
אם זה לא היה ברור, זה ספר מעצבן ברמות. חוץ מכל המתואר לעיל קשה למצוא בו יותר משתי שורות שלא משובץ בהן ציטוט משיר או מפזמון או קטע מספר או דיאלוג מסרט או שם של להקה או שם של זמר או שם של תקליט (ג׳ק כמובן לא מקשיב דיסקים או לאייטיונס או יוטיוב. רק לתקליטים) או פירוט של עלילת סרט או שמות של שחקנים שהופיעו בסרט או שם של בקבוק וודקה או בקבוק סקוטש או בקבוק בירה או בקבוק אלכוהולי כלשהו או בקבוק חשיש כלשהו.
מ' זה משעמם
מ' זה מרוח
מ' זה מייגע
מ' זה מעצבן
מ' זה מטומטם
מ' זה מלא בכלום ובשום דבר
מ' זה מחורטט
מ' זה מתיימר
מ' זה מצולות של כישלון
מ׳ זה מאיפה נפל עלי הספר המעאפן הזה.
מ׳ זה מיותר. מ' זה מוותרת. מ' זה מאסטה לה ויסטה, בייבי.
אבל...
מ' זה גם מאיה ערד ומ׳ זה 'משחקי הכס' ומ׳ זה מלאן ספרים משובחים אחרים שקראתי ומ׳ זו מתמהמהת/מתקשה/מתעצלת לכתוב על ספרים מעולים ולכן מ׳ זו מרושעת שלאחרונה רק מקטלת ספרים גרועים.
מ זה מבטיחה מתישהו מפרסמת מילים משבחות מפארות מהללות מפרגנות מאת מונרא מחתול.
מ' זה מספיק. מיציתי. מיאו.
ק' זה קן.
ל' זה לא.
אימרו לא לקן.”
