ביקורת ספרותית על מהנעשה בעירנו מאת עלי מוהר
ספר מעולה

---

לא הרבה קורה שאני "מחפשת בנרות" ספר, כמו שמציע האתר החביב שלנו. רוב הספרים קיימים בספרייה, ואם לא אז בחנות, ואפשר גם לנסות בהוצאה. וכמה דחוף זה כבר יכול להיות? רק ספר, שעוד לא קראת, מי אמר לך שאת מפסידה. על הספר הזה דווקא התעקשתי, אמנם לא במבצעים הירואים ובכל זאת חיטטתי בכמה מחנויות הספרים המשומשים של מרכז העיר (ויש הרבה, תאמינו לי) ואפילו שלחתי מוכר חביב ב"שטיין ספרים" המיתולוגית לחפש לי אותו. זה לקח כמה חודשים אבל קרה בסוף, הספר הגיע ואפילו לא היה יקר, ואני בלעתי אותו בעונג רב.

כל מה שיש בספר זה מבחר לא גדול במיוחד מטוריו של עלי מוהר במקומון "העיר" התל אביבי, טורים על זוטות (בעיקר) של העיר העברית הראשונה וגם קצת על ערים אחרות, לא עבריות במיוחד. במקרה לגמרי הספר הגיע אחרי קריאת הספר הנהדר על שירה ורוק של נסים קלדרון והביוגרפיה המרתקת על נתן אלתרמן, והוא השתלב בהן באופן משולם. הזווית הרעננה, המחויכת, העיסוק בקטנות דווקא בעברית הטובה ביותר בנמצא, היו מין השלמה מפויסת עם הצדדים המורכבים והקשים יותר של הכתיבה והשירה העברית בספרים הקודמים.

יש סיכון רציני בכתיבה על עלי מוהר, כי הכתיבה שלו כל כך טובה, ייחודית ואופיינית שאי אפשר להתייחס אליה בלי להישמע כמו חיקוי. גם לכתוב על האיש עצמו, על תרומתו למוזיקה הישראלית (השירים היפים ביותר) ועל פטירתו המוקדמת מדי דינם להיות חזרה על דברים שכתבו גדולים ומבינים ממני. ובכלל, נדמה שמורשת האיש היא לא לעשות עניין מהדברים הגדולים, להימנע מממלכתיות ומפאתוס ולהתמקד באושר שמסבים הדברים הקטנים, הזניחים למראה. לכן אני רק יכולה לכתוב איך ולמה נהניתי ממנו כל כך.

נדיר לקרוא ספר שבו כל משפט מחושב, כל מילה נבחרה בקפידה ולעיתים גם הומצאה בשביל הרגע הזה שהיא מתארת. בלתי צפוי שאני, ירושלמית קנאית שכמותי, אהנה ככה מתיאור של רחובות תל אביביים מוארים ופינות שאפילו תושבי העיר עצמה לא מכירים. ומתי בפעם האחרונה צחקתם בקול מטקסט? אולי אצל אפרים קישון, ונדמה שמוהר מיטיב כמו קישון לאפיין רגעים קטנים מחיינו שאחר כך נבוא ונאמר עליהם "זה כמו שעלי מוהר כתב". ואם אצל קישון הכל תמיד בין האדם לממסד, הרי שאצל מוהר הדברים הם בין האדם לבין עצמו - ההבטחה לא לאכול יותר כלום אחרי ארוחת חג עצומה שמתמוססת לאין למחרת או הגעגוע המשונה לתרגום הארכאי של ספרי הילדות שלך. כשהוא כותב על האדם הסובב, על טיפוסים מציקים כאלה ("זה שלא מבין בזה") ואחרים ("זה שהולך עם גופיות בקיץ") זה תמיד בנעימות כנה משולבת בהשתאות קלה. אפילו כשהוא כותב בגדול, על יחסים בין לאומיים וטילים על תל אביב (האמנם?) הרי שהכל כל כך מדויק, מאיר פנים ובגובה העיניים, שאפשר רק לקנא במי שהיה לו את זה בזמן אמת.
הספר קצר, כאמור, ולי יש תחושה שאחזור אליו, ואצטט ממנו, ואזכר בו בכל מיני רגעים. לכן מגיע לו כוכב חמישי ובהחלט השתלם המאמץ (המסוים) להשיג אותו.

» ביקורות נוספות של מירב
» ביקורות נוספות על מהנעשה בעירנו