ביקורת ספרותית על פתוח סגור פתוח מאת יהודה עמיחי

---

הספר הזה הוא ספר השירים האחרון של יהודה עמיחי זכרונו לברכה, מי שהיה חתן פרס ישראל ולדעתי משורר שלא רק שהיה עטור פרסים אלא גם היום, אחרי לא פחות מ-14 שנה מאז שעזב והשאיר אחריו את יצירותיו זוכה לקונצנזוס על גדולתו כמי שנגע בלב כולם דרך סוגי כתיבה ושפות שונות בלא פחות מארבעה עשורים של כתיבה. להבדיל ממשוררים אחרים, קשה לי להיזכר אם היה אי-פעם משהו שחלקתי עליו עם עמיחי. נהפוכו כשהוא הוזמן בשעתו ע"י רה"מ יצחק רבין ז"ל לקרוא את אחד משיריו בטקס הענקת הפרס באוסלו גדולתו עלתה בעיניי.

אומרים שמשוררים מוקפים הילה, בין אם רואים אותה או לא, אין לי ספק שאצל עמיחי אי-אפשר שלא להבחין בקדושה שהיתה לו. לדעתי הוא ראוי להיחשב לגדול המשוררים בני זמננו, שלא לומר "משורר לאומי". עובדה שעד היום מצטטים משיריו כמו "אלוהים מרחם על ילדי הגן" ומלחמה כמו זו שאנחנו נלחמים בימים אלה בעזה אנחנו יכולים לתמצט באחת מאמירותיו הבולטות, כי "גם האגרוף היה פעם יד פתוחה" (כן, רבים מאיתנו שהאמינו בשלום עברו, במיוחד בתקופה הזו התפכחות מכאיבה).

כפי שעמיחי נהג בכל הספרים שכתב, גם בספר הזה הוא בוחן את החיים בראיה חריפה, בהבדל אחד אולי שהוא התכתב בו יותר עם התנ"ך ובכך התעלה על עצמו. הספר (כמעט ו)לא משאיר שאלות פתוחות, לפחות בעיניי, אפילו לא לגבי סיפורה של האבן המופיעה בעטיפת הספר ועליה כתובה המילה "אמן" כך שכשם הספר יש לשוב ולפתוח ולסגור אותו, ובעיקר להשאיר אותו פתוח, כי כפי שכבר אמרתי בתחילת דבריי: תמיד ישאר לנו מקום בלב למיוחדות שעמיחי סימל ולשירתו הקסומה שאולי נכתבה בשפה פשוטה אבל עניינה היה תמיד נשגב ומרומם, להזכיר את השם שלו עמי-חי (בתוך עמי אני חי).

כמו תמיד בסוף דבריי אני משתדל להביא משהו מעניין, והפעם תיעוד מרגש של השיר "אלוהים מרחם על ילדי הגן" (במקור כידוע מ-"מאחורי הצלילים")

» ביקורות נוספות של אהוד בן פורת
» ביקורות נוספות על פתוח סגור פתוח