ביקורת ספרותית על המדריך לימים הקרובים מאת יואב בלום
ספר לא משהו

---

"הזמן קצר והמלאכה מרובה"

כך היה אומר לי אבי בעת שנמנמתי והתבטלתי תחת העץ (במקום לעבוד בגינה ולעקור את העשבים הרעים משורשיהם), בעת ששיכשכתי את ידיי בתוך דלי מים (במקום לשטוף את הרצפה) או בעת שהלכתי לעשות פיפי (במקום לנקות את האסלה).
כזה היה אבא שלי- וגם אני, בדיוק כמוכם, מתפלא לגמרי מן העובדה שאני מבלבל לכם ת'שכל בדיבורים על האבא היקר שלי ודברי החוכמה שהוא מוציא מפיו, בזמן שיש לי עבודה חשובה מאוד לעשות: לקטול ספר.
הזמן אכן קצר והמלאכה אכן מרובה- זה הזמן להתחיל בקטילה.

****

בשביל שמלאכת הקטילה שלי תבוצע על הצד הטוב ביותר (ולא רק במהירות הרבה ככל שניתן), בחרתי שלא ליטול על עצמי סיכונים מיותרים ורכשתי לעצמי את 'המדריך לקוטל המתחיל'- ספרון קצר וחביב שמסביר, בצורה פשוטה וקלה להבנה ובמספר שלבים, איך באמת קוטלים ביקורת.
אז הנה:


{ שלב מס' 1: דבר ראשון, בוא ניצור איזה בסיס של אמון.
אתה בטח יושב עכשיו מול מסך המחשב, מתכנן לכתוב ביקורת על הספר 'המדריך לימים הקרובים' של יואב בלום באתר סימניה, נכנס אל דף הספר וכמעט ולוחץ על כפתור 'כתוב ביקורת'. אבל לא, רגע! אל תעשה את זה! תקשיב לי, אני יודע על מה אני מדבר. חכה דקה שתיים ותחשוב טוב טוב על ההשלכות של כל זה. מה יקרה למשל אם אתה תקטול את הספר הזה ואז כשכבר יהיה מאוחר מדי, תגלה שהיו לא מעט משתמשים פה באתר שמאוד אהבו את הספר ולא יהיו כל כך מרוצים מהקטילה שלך, בלשון המעט? לכן, אני ממליץ לך לחזור חזרה שוב לדף הספר, לבדוק כמה אהבו וכמה לא, לחשוב קצת על זה ורק אז תגיע להחלטה.
בהצלחה ואני בטוח שעוד נתראה!}

טוב באמת שנזכרת לאזהיר אותי. כל הכבוד על העמידה בלוח הזמנים, באמת. כבר התחלתי לכתוב ביקורת. מה אני אמור לעשות עכשיו? למחוק את כל מה שכתבתי עד כה, לחזור חזרה ואחר כך לכתוב את הביקורת מההתחלה?
*חושב חושב חושב*
אאוריקה!
אני פותח לשונית חדשה (כמה גאוני...) וסופר את מספר המשבחים, מספר הקוטלים ומספר הנייטרלים בדעתם. טוב, אז המצב לא כל כך נורא. נראה שלא הרבה התלהבו ממש מהספר. כמובן שהיו כמה שאהבו מאוד אבל אין ספר שהוא גרוע לגמרי. לכל ספר, גם הגרוע ביותר, חייב להיות מישהו שיאהב אותו. כנ"ל לגבי המושלם מדי.
אני חושב קצת עם עצמי כמו שאמר המדריך ולבסוף אני מגיע להחלטה: לעזאזל, אני חושב שאכתוב עליו ביקורת.
אני עובר לשלב הבא.


{ שלב מס' 2: עכשיו, כשאתה כבר מוכן נפשית לביקורת, אתה צריך גם להיות מוכן פיזית. לכן, בשלב זה הנקרא גם בשם 'שלב ההתחלה', אתה אמור לספר לאט לאט ומבלי למהר, איך הגעת אל הספר הזה, למה החלטת לקרוא אותו בכלל ובעצם כמה שיותר מידע על הקשר שלך עם הספר.
שוב בהצלחה ושוב נתראה!}

אה, זה לא אני הגעתי אליו. זה הוא הגיע אליי! הספר הזה, עם הכריכה הכל כך יפה, התקציר שקלע בול לטעם שלי, האורך הלא כל כך מרתיע- פשוט קרץ לי בין מדפי חנות הספרים, ומה שקרה אחר כך כבר ידוע לכם...


{ שלב מס' 3: השלב הזה הוא השלב שהקוטלים פחות אוהבים. אני רואה את הזיעה זולגת במורד פניך, את ההתנשפות, את הפחד בעיניים. אני מייעץ לך להרגע. זה לא כזה ביג דיל. כל שעליך לעשות הוא להמשיך לקרוא, לעבור את השלב כמו גיבור ולחכות להפתעה שבהמשך, טוב?
אז בשלב זה תצטרך לתקצר קצת על עלילת הספר ורק על עלילת הספר. כלומר, בשלב זה אסור לך לומר את דעתך עליו- רק לתקצר. מובן?
יאללה, שיהיה לך בהצלחה. אני מחזיק לך אצבעות. נתראה!}

אוי ואבוי. זה הולך להיות נוראי.
טוב, אז ממה שאני זוכר, הספר מספר על אדם בשם בן שוורצמן. הוא פותח בקטע שבו הוא עורך ביקור אצל איזה עורך דין מפוקפק שמדבר איתו על מישהו שמת והוריש לו בקבוק יין מוזר. לאחר מכן, בן שוורצמן הולך לחנות הספרים וספר בשם 'המדריך לימים הקרובים' ששמו מוזכר בכריכתו האחורית, לוכד את מבטו. כשבן שוורצמן נוטל אותו לעצמו ומשלם אותו, הוא מבחין באדם לבוש בברדס שחור, עוקב אחריו מבחוץ.
בהמשך מתגלה שהספר הזה באמת מיועד לבן ושחייו תלויים בו. הוא עובר ליד איזה בר ששם הוא פוגש בחורה בשם אסנת, משלם שם על חדר ושותה מבקבוק היין. אחר כך קורה לו משהו מוזר: הוא מתחיל להרגיש כמו בן אדם אחר. הוא מתחיל לחשוב על דברים שלא כל כך מעניינים אותו ועל אנשים שהוא כלל לא מכיר.
ואז מתברר שזה באמת לא סתם יין אלא יין שגורם לך להרגיש כמו האיש שמת. מתברר שהאיש בברדס שעקב אחרי בן כשהיה בחנות הספרים, שייך לאיזה ארגון שמטרתו העיקרית היא לגנוב את גביעי היין ולהשליט כאוס גדול, ובקבוק היין אמור לשמש לו לעזר במשימה, בנוסף למדריך.
אל בן ואסנת מצטרפים עוד אנשים ויאללה בלאגן.


{שלב מס' 4: לעומת השלב הקודם, אני סבור שאת השלב הזה דווקא תאהב. אני מבחין בחיוך קטן שמעטר את שפתיך. וזה לגיטימי לגמרי- אני שמח לבשר לך שבשלב זה אתה מוזמן להוציא את זעמך כלפי הספר כאוות נפשך וללא כל הגבלות כלשהן. כן כן, מה ששמעת.
רק מה, וודא בבקשה שלא שכחת לעטר את הקטילה בכמה שיותר סימני קריאה מעוצבנים, כי הרי ידוע שסימני הקריאה הם המקשים שתמיד יהיו לצדך כשתרצה לפרוק את כל הזעם שיש לך להוציא (להבדיל מהחיים האמיתיים שבהם הדבר היחיד שיכול לעזור הוא תה עם לימון ונענע, תרופת סבתא והרבה כוח רצון).
בהצלחה. כבר עברת את חצי הדרך אז עוד קצת מאמץ לא יזיק.}

הו, איזה יופי.
לפני שאני מתחיל אני רוצה לומר ש'המדריך לימים הקרובים' קצת יותר טוב מ'מצרפי המקרים' (ספרו הראשון של בלום). לא לא, תיקון טעות: הספר 'המדריך לימים הקרובים' קצת פחות גרוע מ'מצרפי המקרים'.
כן, זה כבר נשמע הרבה יותר טוב.
הספרים לא שונים בהרבה: אותו רעיון גאוני פרוע עם הרבה פוטנציאל, אותה כתיבה טובה וייחודית ואותו מראה חיצוני מושך. כן כן, ליואב בלום יש בהחלט רעיונות חזקים.
והביצוע? הביצוע זוועתי, אין מילים.
ב'המדריך לימים הקרובים' רואים את זה בבירור. תנו לי רעיון יותר מוצלח מספר שיודע מה אתה מרגיש וחושב עכשיו, ושאומר לך מה לעשות כדי להחלץ מתסבוכת.
אין כזה, נכון?
ועכשיו, תנו לי איזה ביצוע יותר כושל מהביצוע של הספר הזה.
גם אין כזה, נכון?
אם ככה, אז כנראה שאני שפוי בדעתי: יואב בלום גרם לי לצפות. הוא גרם לי לרצות. הוא גרם לי לקרוא.
והוא גרם לי להתאכזב- ובגדול.
מה גם שבספר הזה נראה כאילו יואב בלום מיהר לאנשהו בזמן כתיבת הספר. לא יודע לאן. יכול להיות לקניות, יכול להיות לחדר כושר, יכול להיות לפארק עם הכלב.
כל מקום שהוא.
ולמה אני אומר את זה? כי הכל קורה כל כך מהר מדי. לפני שאתה כבר מתחיל להבין מה לעזאזל קורה כאן, הכל כבר נגמר ומתחילים לעבור לשלב הבא.
לעזאזל.
ואם זה לא מספיק, אז הביצוע הזוי: מבקבוקי יין מוזרים לאנשים עם ברדסים שרודפים אחריך, מביקור אצל עורך דין לביקור בבר רועש.
בחיי, הביצוע גרוע. פשוט גרוע.
גרוע!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!
זהו, פרקתי את כל הזעם שלי. זה יצא טוב?


{שלב מס' 5: אני שמח לבשר לך שזה השלב האחרון. אני רואה שאתה נושף בהקלה, זה טוב. ובכן, בשלב זה, הנקרא גם בשם 'שלב הסוף', אתה צריך לבדוק ולערוך מחדש את הביקורת, לבדוק אם יש לך שגיאות כתיב, משהו שאתה רוצה למחוק, משהו שאתה רוצה להוסיף ועוד.
אחרי שאתה מסיים, תוודא שאתה לוחץ 'שלח' כדי שלא יווצר מצב שנמחק לך הכל, ולאחר מכן, אפשר לומר שצלחת את המסע המפרך ושעכשיו אתה כבר לא 'קוטל מתחיל' אלא 'קוטל בכיר'.
בהצלחה בהמשך הדרך!}

לא, הכל פיקס. *לוחץ על 'שלח'*


****

הזמן נגמר והמלאכה הושלמה.

» ביקורות נוספות של זה שאין לנקוב בשמו
» ביקורות נוספות על המדריך לימים הקרובים