ביקורת ספרותית על עץ עשן - הספרייה של בבל # מאת דניס ג'ונסון
ספר טוב

---

אני אוהב לקרוא, ואפילו מאומן בזה, קל לי לבלוע ספר, לנשום אותו, לחשוב אותו ולהרגיש אותו.
אבל פה ושם כמו לוחם זחוח, בא מולי איזה יריב שמפתיע אותי, מקשה עלי, מכה אותי ומלמד אותי החבול והדואב, עוד משהו דווקא כי התקשיתי.

התקשיתי ולקח לי זמן רב לקרוא את "עץ עשן", הוא עמוס, הוא מתפזר, הוא מאתגר וקשה – זממתי לזרוק אותו כמעט כל עשרים או חמישים עמודים, אבל אז הופיע פיסקה, משפט או תפנית שגרמה לי להמשיך ולסבול בהנאה.
אם אהבתם את "בלב המאפלייה", או "אפוקליפסה עכשיו" בוודאי תבינו את מה שאני מנסה להגיד, דניס ג'ונסון (הסופר) זורק עליך זוועות ומילים ורעיונות שאתה טובע בהם, אבל אותה זוועה מושכת אותך להמשיך ולסבול.

העלילה לא חשובה, לא אדבר עליה פה, התקציר מספיק כדי להבין במה מדובר, למרות שכנראה שכמוני תצפו לדבר אחד ותקבלו אחר.
זה לא סיפור ריגול, או מלחמה, לא סיפור על ווייטנאם או קנדי – למרות שמסופר שם על מרגלים, מלחמת ווייטנאם, ורצח קנדי פותח את הספר.

זה ספר על שינוי, שינוי שעובר על אנשים, חברות, מדינות ומעצמות – את מה שעושה מלחמה לאנשים ואת הדיכוטומיה המדהימה שקיימת בכל פרט שבה:

"הם השליכו רימונים לתוך בתים ופוצצו את זרועותיהם ואת רגליהם של איכרים נבערים, הם הצילו גורי כלבים מרעב והבריחו אותם הביתה למיסיסיפי בתוך החולצות שלהם, הם שרפו עד עפר כפרים שלמים ואנסו ילדות קטנות, הם גנבו תרופות מלוא הג'יפ כדי להציל את חייהם של יתומים."

יותר מכל הספר מציג את העולם כמשחק שחמט מטורף (כמו של לואיס קרול), שהכלים הם מדינות ואנשים והשחקנים הם המעצמות. למען המעצמות הללו – והרעיונות שמאחוריהן אנשים אז והיום יעשו דברים מטורפים, במקומות מטורפים, ויאמינו שהם הקטנים יכולים לשנות את מהלך ההיסטוריה, בתככים, התנקשויות, שוחד או פשוט עם בקבוק קולה חמה בכפר נידח בג'ונגל.

כולם נפלו על הראש!

לא אמרתי הרבה, ואני אולי לא נהיר, אבל זה מה שקורה שקוראים ספרים כאלה.
אני חייב להמליץ עליו לצערי – ועם זאת גם להזהיר, זה לא יהיה קל ויש סיכוי לא קטן שתעיפו אותו מהחלון.

» ביקורות נוספות של ניר
» ביקורות נוספות על עץ עשן - הספרייה של בבל #