אני מוכרח להודות שהתאכזבתי.
הספר ארוך וחסר דיאלוגים, כך שהמאמץ לעקוב אחרי חוט המחשבה השברירי של הופשטטר עלול לגרום כאב ראש קל.
נושא הספר הוא חידת התודעה האנושית. בקצרה, הופשטטר חושב שתודעה היא מערכת סמלים (הסבר למעוניינים - למטה) שיש לה תפיסה כלשהי של עצמה - כלומר תודעה היא מערכת סמלים שמודעת לקיומה העצמי.
להופשטטר יש תובנה מעניינת על הישארות הנפש: הוא חושב שכל אחד מאיתנו יוצר מעין העתק של האני של הדמויות הסובבות אותו, ובמקרה של קרבה גדולה בין שני אנשים סמלי האני של האחר שיש בראשם הם כמעט זהים לאני המקורי. כך למשל הוא סובר שאשתו קרול עדיין חיה במובן מה במוחו שלו ובמוחות שאר מכרים וידידים, כמובן במידת דיוק ובהירות פחותים מבחייה עלי אדמות. צר לי, אבל אני לא השתכנעתי. מבחינה רציונלית אין לטיעונים ביסוס ממשי. מבחינה רגשית, אני עצמי לא מבין מה מנחם באמונה כזו - אפילו גן העדן כפי שתיארה אותו הגננת הוא יותר הוגן: לפי שיטת הופשטטר, סטאלין והיטלר "חיים" במידה רבה יותר מאבא של חבר שלי שנרצח יום אחד בדרכו הביתה - כי הרבה יותר אנשים הכירו אותם והושפעו מהם. היטלר יחיה לנצח. אבא של שי יחיה רק כל עוד יהיה מי שיזכור אותו.
שיטת הופשטטר לחיי נצח: עשה משהו כדי להרשם בהיסטוריה, טוב או רע, לא משנה. במחשבה שניה, רצח המונים כנראה יוסיף לך חיים על פני האדמה.
התרגום קצת מאכזב - הוא שזור הערות שוליים כמו "כך אני מתרגם את המונחים הבאים..." או "בסיפור שלהלן המחבר ממציא כמה מילים. השתדלתי להמציא מקבילות בעברית..." או "במקור: וריאציה על המילה principia" או "במקור, משחק מילים" ועוד כהנה וכהנה, מה שכמובן מסרבל את הקריאה. אם אתם מתכוונים לקרוא, מוטב שתקראו באנגלית.
ולמרות הכל סימנתי את הספר כספר טוב, מחמש סיבות:
1. הופשטטר הוא בכל זאת הופשטטר: הכתיבה עדיין הומוריסטית לפעמים, למרות הניסיון המאומץ של המתרגם לפלות כל משחק מילים מתוך הטקסט.
2. הספר מתעמק מאוד באנלוגיות, באופן שבו אנחנו תופסים אותן, מגמישים אותן, יוצרים אותן בלי כל מאמץ. מחשבה על המחשבה היא תמיד דבר מעניין, וכמה מהאנלוגיות בהחלט מענגות. לפי הופשטטר אנחנו יוצרים אנלוגיה חדשה מדי שלוש שניות.
3. הספר מתעכב על הליכי חשיבה פשוטים, יומיומיים מאוד, ומוכיח לנו כמה הנחות יסוד טמונות בהם. למה כשמישהו טועם עוגייה ואומר "מממ, טעים," אנחנו מסיקים מיד שכל העוגיות על השולחן טעימות ולוקחים גם אנחנו? למה אמירה מתוך ספר, סרט או מערכון ישן נראית לנו כמכוונת אל מצבנו הנוכחי? למה כשמישהו מתאר לנו נסיעה בכביש רטוב עולה מיד בראשנו תמונה של כביש, שמתעדכנת ככל שמוסיפים לנו פרטים?
4. ספר טוב שאתה לא מסכים איתו הוא דבר מאתגר. התודעה על פי הופשטטר לא נראית לי בכלל, אבל היא מוצגת בצורה מעניינת, ונשמעת מספיק תמוהה כדי לסקרן.
5. יש לספר חסרונות ומעלות. אני יכול לתת לו שניים שלושה כוכבים וביקורת אוהדת, או ארבעה כוכבים וביקורת קטלנית.
אני תמיד מעדיף לתאר בפירוט את מה שמרגיז אותי. את הקטעים הטובים אני משאיר לכם לגלות לבד.
נ.ב. מערכת סמלים היא תפיסה של מושגים או של דמויות ויכולת להתאים מצבים לתפיסות. ליתוש, לדעת הופשטטר, יש למשל רק שני סמלים אם בכלל - מזון וסכנה - בעוד שלכלב יש סמלים כמו בעלים, פתוח, ספה, אסור, מותר וכו'.
הופשטטר צמחוני אבל אין לו בעיה למחוץ זבובים; הוא מאמין שככל שמערכת הסמלים של יצור יותר מורכבת, כך ערכו גדול יותר והריגתו פחות מוסרית. יוצא מכלל זה הוא המין האנושי: אף על פי שמערכת הסמלים של תינוק קטנה לאין ערוך משל מבוגר, הופשטטר מסרב לומר שהרג מבוגרים פחות מוסרי מהרג ילדים (כי ילדים הם חמודים. נימוק שאי אפשר להתווכח איתו).






![המלט [תרגום: שלונסקי]](https://cdn.simania.co.il/bookimages/covers1/12024.jpg)







